לפני כחודש אולי פחות, הייתי באזכרה של יהודי אחד, עלה הבן להספיד את אביו, הוא שאל שאלה, אנו נמצאים בחודש אדר, וכתוב בחז”ל שבחודש זה מרבים בשמחה, אבל איך אני במצבי יכול להיות שמח בחודש אדר אחרי השבר הגדול ?
עליתי אחריו ושאלתי מדוע הוא שואל רק על עצמו, הרי שאלה זו ניתן לשאול על כל אחד ואחד מאתנו, מי יכול לומר שאין לו דברים שחסרים לו, שאין דברים שמעיקים לו, סיבות שמבטלות ממנו את השמחה, אם כן איך אנו כל אחד מאתנו יכול לקיים את ההלכה הזו להיות בשמחה, כאשר כל הנתונים לא בדיוק מובילים אותו לכך ?
“אלה פקודי המשכן משכן העדות”
חז”ל שואלים למה נכתבה בפסוק המילה משכן פעמים, ואומרים חז”ל שזה בא לרמז לשני מקדשות שעתידים להיחרב.
המשכן זה לא רק מלשון שוכן ושכנתי בתוכם אלא גם לשון משכון
לכאורה צריך ביאור אחרי שנחרב בית ראשון ובית שני מה המשכון שיש לקדוש ברוך הוא אומר המדרש אלו הצדיקים אשכול הכופר איש שהכל בו הוא הכופר
ועדיין צריך ביאור כשנחרב בית המקדש מה הפסדנו הרי למרות שלא היה לנו בית מקדש אנשים חיים ומצליחים במה מתבטא אצלנו החסר של בית המקדש
כתוב בפסוק בערב ילין בכי ולבוקר שמחה ?
לכאורה יש כאן חלוקה כל הבכי הוא בלילה וכל השמחה היא בבקר וקשה וכי אין צרות בבקר ? כמה שמחות עושים דוקא בלילה ?
אומר הפסוק הסתרת פניך הייתי נבהל, הקדוש ברוך הוא מסתיר את פניו וזה מהיא בהלה, ממה הפחד והבהלה לא מהמצב אלא מההסתר פנים, כשקורה דבר רע אדם מרגיש שה’ עזב אותו זה גורם לו בהלה, זה בחינה של לילה שהכל חשוך לא ברור, אבל כאשר אדם יודע ורואה ברור ומבין את הדברים למרות המצב הנתון שקרה מה שקארה וזה קשה זה מיקל זה מעודד זה בחינה של שמחה
בזמן בית המקדש אדם היה רואה בחוש את הקב”ה, עשרה ניסים נעשו בבית המקדש, אדם שהיה רואה את השכינה יש לו אמונה אחרת ומימלא יש לו ביטחון אחר, אדם שראה את הקב”ה הולך עם עומצה עם שמחה הוא מלווה עם מלך העולם גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, היום שאין בית המקדש מנין אנו נשאב את אותו ביטחון, את אותה אמונה, את אותו כח.
התשובה היא, מן הצדיקים שבדור, אלו שעבדו את הי”ת בכל ליבם, שחיו עם הקדוש ברוך הוא רגע רגע, העולם רצוף ניסיונות כל אחד ואחד עובר בחיים כל מיני מצבים לפעמים המצב לא ברור מנין לוקחים את התשובות לכל הספיקות, איך נדע להתנהג בכל המצבים ? מן הצדיקים, גם הם חיו כאן וגם הם עברו וכך הם נהגו בדרך זו הם התגברו ועל זה אמרו במסכת ראש השנה (יח:) שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו
כתוב בפרשה (פרק לז פסו’ א) ויעש בצלאל … בכל הדברים כתוב ויעש רק כאן כתוב ויעש בצלאל רש”י לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר נקראת על שמו
לכאורה צריך ביאור אומנם בצלאל עשה את מה שעשה באופן היותר טוב אבל מדוע גם מה שאני עשיתי יחשב כאילו אתה עשית ?
באמת שצריך להבין וכבר עמדו בזה איך יתכן שהמשכן על מידותיו יהיה מקום להשראת השכינה, האם יש כלי שיכול להכיל את השכינה יהיה גדול ככל שיהיה
הכלי שמכיל את הי”ת אומרת התורה הוא “הלב”, המסירות נפש, בצלאל גילה את הסוד של השראת המשכן, לא הקרשים ולא היריעות, לא הפעולות והעבודה, אלא האופן שהן נעשו, מסירות נפש.
הרבה דברים נאמרו על רבי עמרם זצ”ל, השקידה שלו, קיום המצות שלו, הבן אדם לחברו שלו, הדביקות שלו, אבל הכלי היה המסירות נפש, היא זו שהביאה את כל הדברים האחרים, הפטירה שלו מעידה על החיים שלו, גם משה רבנו לא נשאר כולם הולכים והשאלה היא איך ועם מה הם הלכו, איך הם עזבו את העולם הזה, באיזו דרגה רוחנית, באיזו דביקות בה’.
הצדיק אבד, ממש אבד, לכולם אבד, אבל הדרך לא אבדה, את הדרך הוא השאיר לנו, דרך ברורה של עבודת הי”ת, של אהבת ה’.
יהי רצון שיהיה מליץ יושר על חמותי הרבנית תחי’ שעמדה לימינו במסירות גדולה, על הבנים היקרים ועל הבנות היקרות ויאמר הי”ת די לצרותנו ובילע המות לנצח ומחה הי”ת דמעה מעל כל פנים אמן