חז”ל אומרים שאין מספידים בחודש ניסן אלא חכם בפניו, אז נאמר כמה דברי תורה לכבוד הרב הגדול, האי גברא רבא שנסתלק מאתנו בטרם עת.
בפרשה יש מצוה : “על כל קרבנך תקריב מלח”.
במסכת ברכות (ה:) לומד רבי יוחנן שיסורין ממרקין קל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. וממשיכה הגמ’ היינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח, דכתיב ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב: אלה דברי הברית. מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם.
שואל הן איש חי זצ”ל מה הנפ”מ בין שני הלימודים של רבי יוחנן וריש לקיש הרי לפי שני הלימודים המסקנא היא אחת שהיסורים ממרקין את האדם ?
מסביר מהרש”ם זצ”ל שהנפקא מינא בזה היא שלפי ר”י יסורים מכפרין רק כאשר האדם מכיר ומודה שהיסורים באו לו מאת מה’, אבל אם הוא חושב שבדרך מקרה באו לו היסורים, אין היסורים מכפרים, וזה לומד רבי יוחנן מעבד, שכמו שבעבד הוא יוצא לחירות רק כאשר האדון בעצמו היכה אותו, אבל אם משהו אחר היכה את העבד והפיל את עינו או שינו אינו יוצא לחירות, כך ביסורים רק אם האדם מודה ומאמין שמאת האדון הם באו לו יוצא על ידם לחירות, משא”כ אם מייחס זאת לדרך מקרה אז אינו זוכה שהייסורים ימרקו אותו,
לפי ריש לקיש שלומד שיסורים ממרקים מברית מלח, לשיטתו בכל אופן היסורים ממרקים את האדם, גם אם הוא אינו מודה שהם מאת ה’ גם אז הם מכפרים עליו, כמו המלח שניתן על הבשר שהוא ממתק את הבשר בין אם הכוון לכך הנותן את המלח ובין לא התכוין לכך, כך גם היסורים ממתקין ומכפרים על האדם בכל אופן, עצם המציאות שהאדם סובל יסורים בכוחם למרק אותו ולכפר עליו.
על כל פנים כאשר האדם יודע שהיסורים באים עליו מאת הי”ת ומקבלם באהבה, באופן כזה לכולי עלמא היסורים ממרקים את האדם ומכפרים עליו.
מספרים על רבי אברהם זצ”ל אחי הגר”א זצ”ל שלעת זקנתו סבל יסורים קשים מאוד, כל גופו נעשה נקבים נקבים, אבל הוא קבלם באהבה, מעולם לא שמעו ממנו שום אנחה, בנו שבא לבקרו נתקשה לראות את אביו היקר מצטער כל כך, הוא בכה ואמר לאביו אוי לי שראיתיך בכך ! אמר לו אביו, בני היקר, על זה אתה בוכה מצטער דע לך ! אם היה לי כוח, הייתי קם ומנגן בכלי שיר על הייסורים שהי”ת נותן לי כאן בעולם הזה .
על הגר”א עצמו מסופר שפעם אחת אמר לתלמידיו שכל מה שכותב בספר ראשית חוכמה על עונשי הגהינם אין בהם גוזמא כלל והם כולם מדוקדקים, אחד התלמידים נבהל מאד מהדברים, עד שמחמת פחדו נפל למשכב, כאשר בא הגאון לבקרו ואמר לו, דע לך ! שמה שאמרתי זה אמת ויציב, אבל דבר אחד שכחתי לומר לכם, שאילו אדם היה יודע שבמעט ייסורים שבאים עליו כאן בעולם הוא ניצול מהייסורים הקשים בעולם הבא היה שמח בהם מאד.
ומה פירוש יסורין מכפרים ?
איזה ייסורים מכפרים ?
אין צריך דוקא ייסורים קשים שמכאיבים מאד, במסכת ערכין (טז:) אומרים חז”ל שכל דבר שמצטער את האדם זה נחשב ייסורים, אפילו הכניס אדם את ידו לכיס להוציא מטבע מסויים ויצא להם מטבע אחר והוצרכו שוב להכניס ידם לכיס גם זה נקרא ייסורים שממרקים, כל פעולה שלא נעשית כתקנה היא בגדר ייסורים שממרקים את האדם ומכפרים עליו, על אחת כמה וכמה כשהייסורים הם קשים שהמירוק שלהם הוא ללא שיעור.
מסופר על אדם שהיה חולה, כל גופו היה מחובר למכשירים, והוא היה מאובחן כסופני, היה רופא אחד שריחם עליו שהוא מתייסר, מתוך רחמנות עליו הוא ניתק אותו מהמכשירים [כמובן ברשות והסכמת המשפחה] ואותו אדם נפטר לבית עולמו, לאחר מספר ימים מספר אותו רופא נגלה אליו הנפטר בחלום, הוא זעק עליו למה ניתקת אותי מהמכשירים ? אילו היית משאיר אותי מחובר עוד כמה ימים, הייתי מזדכך עוד יותר, והייתי ניצל על ידי זה מהדין הקשה בעולם הבא, על ידי שניתקת אותי מהמכשירים גרמת לי שלא הזדככתי מספיק, ועליי לסבול עוד ייסורים כאן בעולם הבא, אותו רופא נבהל וחזר בתשובה
במסכת כתובות (קג:) [וכן במדרש קהלת רבה (פרשה ז)] מובא שבהלויתו של רבנו הקדוש יצתה בת קול ואמרה : “כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי, מזומן לחיי העולם הבא” היה שם כובס אחד שלא נכח בהלויתו של רבי כאשר שמע את הבת קול הצטער ועלה לגג וזרק את עצמו ומת, יצאה בת קול שגם אותו כובס מזומן לחיי העולם הבא.
וצריך להבין למה דוקא בהלוית רבנו הקדוש יצאה בת קול והכריזה כך ?
בשום הלויה של אף אחד מהתנאים לא מצינו שיצאה בת קול והכריזה שמי שהיה נוכח בהלוייתו מזומן לחיי העולם הבא רק אצל רבנו הקדוש והדבר צריך ביאור ?
במסכת יומא (פה:) סובר רבי שעל כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר, שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם עיצומו של יום מכפר, לדעת חכמים רק בעשה תשובה יום הכיפורים מכפר אבל אם לא עשה תשובה אינו מכפר
בירושלמי ריש יומא איתא: מה יום הכיפורים מכפר אף מיתת צדיקים מכפרת. ולמה סמך מיתת מרים לפרה אדומה ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. נמצא שמיתת חכם היא כיוה”כ שמכפר לו גם בלי תשובה ולכן באותו יום שנפטר רבנו הקדוש פסקו בשמים שהלכה כמותו ואמרה כל מי שהשתתף בהלוית רבנו הקדוש אף שלא עשה תשובה מזומן
מיהו אותו כובס ?
במסכת נדרים מובא שרבנו הקדוש שכח תלמודו והיה רב חייא מחזיר לו תלמודו היתה סוגיא שרבנו הקדוש לימד בשלוש עשרה אופנים ורבי חייא זכר רק שש הלך רבי חייא לכובס והוא השלים לו את כל השלוש עשרה אופנים אמר רבי אותו כובס החיה את רבי חייא ורבי חיא החחיה אותי
זה היה הכובס
רבי סבל הרבה יסורים שלוש עשרה שנים בגלל מעשה שהיה עם אותו עגל שרץ ונכנס תחת כנף מעילו ואמר לו לכך נוצרת
כשם שבאו על ידי מעשה כך יצאו על ידי מעשה שראה את שפחתו שרצתה לגרש את קרקושטא [חולדות] אמר לה ורחמי על כל מעשיו
באותם שנים שרבי היה בעל יסורים לא ירד גשם ולא נצרך העולם לגשם היו עוקרים צנון מהאדמה היתה הגומה מלאה מים
לא עברה חיה רעה בכל ארץ ישראל
כל זה בזכות היסורים כמה מעלתם גדולה שהם ממרקים ומכפרים על כל הדור
אני גדלתי עם רבי עמרם זצ”ל מקטנות כמעט שישים שנה ראינו את הגדלות שלו בתורה כמה אהב את התורה עמל ופיתח שיטה מיוחדת כדי שכל אחד יוכל ללמוד גמרא באהבה היה עורך חוברות איך להעביר את הדברים גם לקשיי הבנה מידת האמת היתה נצורה בליבו הוא לא פחד מאף אחד אתם לא הכרתם אותו ידידנו היקר רבי עמרם זצ”ל היה איש אמת לאמיתה ללא חת גאון תלמיד חכם זכה לבנים תלמידי חכמים בנות צדיקות חתנים תלמידי חכמים הרבנית היקרה ממשפחה חשובה ברוך ה’ שהניח בנים שהולכים בדרכיו יהיה מליץ טוב על אשתו הרבנית שה’ יתן לה כוח ורפואה שלימה והבנים והבנות ויבולע המות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים ולא תוסיפו לדאבה עוד.