פרשת שופטים נקראת בדרך כלל בשבת הראשונה של חודש אלול, כידוע שסדר קריאת הפרשיות בכל שבת ושבת נקבעה על ידי חז”ל, [בזמן חז”ל היו מסיימים לקרוא את התורה פעם בשלוש שנים כמבואר במסכת מגילה], וצריך להבין מה ראו חכמים לקבוע פרשה זו מיד בפתחו של חודש אלול, חודש שכולו הכנה ליום הדין הגדול והנורא של ראש השנה ?
בספר שער הפסוקים פרשת שופטים כותב רבנו האריז”ל : “הנה ר”ת ‘אנה ‘לידו ‘ושמתי ‘לך הוא אלול, לרמוז כי הב”ה בחסדו אנה וזמן חדש אלול, לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה, ויקבלוהו. ובחדש הזה נאמר קרוב ה’ לכל קוראיו”.
גילוי זה של רבנו האריז”ל ששמו של חודש אלול נרמז בפסוק העוסק בהצלתו של רוצח בשוגג, יש בו כדי לעורר את ליבנו למצב בו אנו נמצאים בחודש אלול, כמו אותו רוצח בשוגג אשר סכנת חיים מרחפת מעל לראשו, שכדי להינצל הוא רץ בכל כוחו לעיר המקלט כדי להינצל מידו של גואל הדם, כך גם אנו ערב יום הדין הגדול והנורא של ראש השנה, בכל חודש אלול בורחים ומבקשים מקום לנוס מפחד הדין.
במסכת ברכות (נח:) אומר רבי יהושע בן לוי שהרואה את חברו לאחר שלשים יום אומר : ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש אומר ברוך מחיה המתים, בחידושי אגדות כותב המהרש”א זצ”ל : “לפי שבכל שנה האדם נידון בראש השנה ויום הכפורים אם למות אם להיות חי ואם רואהו אחר ר”ה ויה”כ זה ואחר כך אין רואה אותו עד אחר ר”ה ויה”כ הבא הרי עבר עליו דין אם למות אם לאו וע”כ אומר ברוך מחיה מתים שניצול מדין מיתה בר”ה ויוה”כ”, במדרש מובא שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקדוש ברוך הוא, ובו ביום יוצאת גזרה מי יחיה ומי ימות, במסכת ראש השנה (לב:) שואלת הגמרא מדוע לא אומרים הלל בראש השנה ? [ראש השנה הוא גם ראש חודש וגם יום טוב], הגמרא מביאה את דברי רבי אבהו : אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים ? אמר להם : אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה.
המפלט היחיד שניתן למצוא בו מחסה, שניתן להינצל על ידו מאימת הדין, שניתן על ידו לזכות לחיים ביום הדין, העיר מקלט של כל אחד ואחד מאתנו הוא חודש אלול, על ידי עבודת התשובה בחודש אלול, על ידי החרטה על העבר והקבלה לעתיד יכולים אנו להוציא את עצמנו מאפילה לאורה וממות לחיים.
כאשר אנו מתבוננים בפרשת רוצח בשוגג אנו עומדים משתהים עד כמה רחמי הי”ת גדולים ועצומים כלפי מי שחטא, גם אם מדובר באדם נחות ביותר כמו רוצח, גם עליו הי”ת מרחם וממציא לו תיקון ומפלט, לא זו בלבד שהי”ת מכין לו מקום לנוס שם, עוד מצוה אותנו התורה הקדושה בפרשת משפטים (פרק יט פסו’ ג) : “תכין לך הדרך”, ובמסכת מכות (ט:) למדו חז”ל שצריך שיהיו הדרכים לעירי מקלט מכוונות מזו לזו, וכן צריך שעל כל פרשת דרכים היה שילוט עם הכיתוב עיר מקלט כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.
בירושלמי מסכת מכות (פרק ב הל’ ו) מובא שעל עניין זה שיבח דוד המלך ע”ה בספר תהלים (פרק כה פסו’ ח) : “טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך”, שמורה דרך תשובה לחוטאים. כי החכמה אמרה חטאים תרדוף רעה, והנבואה אמרה שהנפש החוטאת היא תמות, ורק הקב”ה מצד טובו ויושרו אמר שיעשו תשובה ויתכפר לו.
במדרש רבה פרשת נשא (פרשה י אות א) על הפסוק בשיר השירים : “חכו ממתקים” דרשו חז”ל : “זה הקדוש ברוך הוא, ראה מהו אומר “כי כה אמר ה’ לבית ישראל דרשוני וחיו” ויש לך חיך מתוק מזה ? “חי אני נאם אדני אלוהים אם אחפוץ במות הרשע וגו'” ויש לך חיך מתוק מזה ? ובשוב רשע וגו’ אין לך חיך מתוק מזה !
כך פותח רבנו יונה זצ”ל את ספרו שערי תשובה (שער א אות א) : “מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם, שנאמר : “טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך”” עכ”ל.
ומוסיף רבנו יונה זצ”ל (אות ב) ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה.
רבנו יונה מביא על כך את המשל המובא במדרש קהלת רבה (פרשה ז אות לב) : משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום ! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך ? !
זהו מהותו של חודש אלול, הוא הוא זמן של התעוררות, בחודש זה מערה עלינו הי”ת רוח של טהרה ממרום : “קול דודי דופק” על חדרי לבנו, קורא אלינו “פתחי לי אחותי רעיתי”, מבקש “שובו אלי בית ישראל”, נצלו את החודש הנפלא שנתתי לכם כדי למלט את עצמכם מן הדין הקשה של ראש השנה.