אודות הביאור הראשון

הביאור הראשון על פרקים בגמרא מבוסס על עיקרון המחייב הליכה מן הקל אל הכבד כדי שלימוד הגמרא יערב (מלשון והערב נא את ) אפילו על הלומד המתחיל.
כידוע,לימוד הגמרא הוא הלימוד הכי מענין והכי מחכים באשר מבנהו מחייב שיתוף … דברי תורתך תמידי של הלומד כי הגמרא לא הזכירה בכוונה את כל המרכיבים הבונים את קטע הנלמד ומשום כך חובה על הלומד לגלות את אותם המרכיבים שלא באו לידי ביטוי מפורש והגמרא מתכוונת אליהם בהכרח.
גילוי זה הוא השורש של ההנאה הנזכרת לעיל והוא אשר הופך את תורת ה’ לתורתו.

כאן המקום לציין את מהותה של התבנית הגרפית שהוצמדה לכל קטע גמרא נלמד.
התבנית אינה סיכום בלבד אלא עיקרה כלי עזר גדול ביותר בגילוי המרכיבים שלא הוזכרו בגמרא והגמרא מתכוונת אליהם ובלעדם לא תיכון הבנת הקטע הנלמד.
על מנת שהביאור הראשון ישאר נאמן לעיקרון ההליכה מן הקל אל הכבד נקבעו שמונה ראשי פרקים הדרגתיים שיש להשתמש בהם,
בכל קטע גמרא נלמד כדי להצליח לפענח בעזרת ה’ את הבנתו דהיינו גילוי טעמו של כל דין ודין המוזכר בגמרא.
על זה נאמר”לאסוקי שממעתא אליבא דהלכתא” כי בעזרת טעם הדבר ניתן להסיק מסקנות.
ובשל כך הביאור הראשון הינו שיטה בהבנת הגמרא.

אלה ראשי הפרקים בהם יש להשתמש בכל קטע נלמד לפי הסדר:

1. תחילה יש לחלק את קטע הגמרא הנלמד למשפטים כגון:
מקרה, דין, אוקימתא, טעם הדין, סברא, ראיה, הוכחה, סיוע, מקור הדין, פירוש, שאלה תשובה, קושי, תירוץ הקושי, ניסיון,
תשובה, קושי על ניסיון התשובה, מסקנה, וכו’ בעזרת קו מאונך.

2. ביאורי מילים
יש לסמן קו תחתי תחת כל מילה קשה בקטע הגמרא הנלמד ולהוציאה ולבארה במקום המיועד לביאורי מילים.
זאת כדי להסיר את הקושי החיצוני בהבנת קטע הגמרא הנקשר לשפה הארמית בה נכתב התלמוד.

3. קביעת מהותו של כל משפט ומשפט המרכיב את קטע הגמרא הנלמד.
הכרת המשפטים המרכיבים את קטע הגמרא מתאפשרת גם ללא הבנת תוכנם של המשפטים.
כל אחד יכול לדעת שמשפט המתחיל במילה התלמודית: “והא” הוא משפט המבטא קושי שיבוא אע”ג שעדיין לא הבננו את הקושי.
כמו כן משפט המתחיל במילה: “מנא לן” הוא משפט המבטא שאלה למקור האמירהשהוזכרה לפני כן.
“ורמינהו” הוא משפט המבטא הכנה להעלאת סתירה בין משנה אחת או ברייתא אחת לחברתה או בין משנה לברייתא.
“מתיבי” הוא משפט המבטא הכנה לקושי על דברי אמורא ממשנה או מברייתא. משפט המתחיל במילה: “אילימא”
הבאה אחרי משפט קושי הוא משפט ניסיון לתרץ את הקושי. אחרי משפט אילימא בדרך כלל יבוא משפט קושי על מנת לדחות
את ניסיון התירוץ. משפט המתחיל במילה “אלא” מבטא הוא משפט תשובה וכו’ וכו’ מי שהצליח לקבוע נכונה מהותו של כל
משפט ומשפט ימצא שמהויות המשפטים נקשרים אחת בחברתה דבר המאפשר ללמוד אותם בעל פה ובקלות. כמובן ידיעה
סדורה של מהויות המשפטים בכוחה לעזור להבנתם על ידי מאמץ קטן שהרי לא נותר לך אלא לגלות את הקושי עליו מצביעה
מהותו של המשפט אם מדובר במשפט שמהותו קושי. וכן בכל משפט ומשפט.

4. הרחבת מהויות המשפטים
על מנת לגלות מרכיבים שלא הוזכרו בגמרא והגמרא מתכוונת להם.
לאחר שקבענו את מהותו של כל משפט ומשפט בצורה קצרה יש להרחיב את המהות כמה שאפשר לדוגמה: לאחר שקבענו שמשפט מסוים הוא קושי יש
להרחיבו ולציין מאיפה הובא הקושי אם מפסוק ואם מברייתא ואם מאמורא מן הדורות הראשונים וכו’. אם הקושי היה מפסוק
ונמצא תירוץ לקושי בהכרח לקבוע שהקושי לא היה מעצם הפסוק שהרי עצם הפסוק לא השתנה לאחר התירוץ ובתירוץ חייב
משהוא להשתנות אלא מפרשנות מסויימת על הפסוק שלא הוזכרה עם הקושי וממילא פרשנות חדשה על הפסוק בכוחה לתרץ
את הקושי. בעזרת הרחבת המהות של המשפט זכינו לגלות מרכיב שלא הוזכר במפורש בגמרא והגמרא מתכוונת אליו. המרכיב
שגילינו בדוגמה הנ”ל הוא: הפרשנות הראשונה על הפסוק שגרמה את הקושי. דוגמה נוספת: אם קבענו שמשפט מסויים הוא
תירוץ ובהרחבתו קבענו שהתירוץ היה בעזרת סברא חדשה נמצא שהקושי היה כתוצאה מסברא ראשונה שלא הוזכרה בגמרא
ובלעדיה לא יובן הקושי בצורה מוחלטת. בדוגמה הנ”ל זכינו לגלות את המרכיב הנסתר: סברא ראשונה שהיא בדרך כלל הפוכה
מן הסברא החדשה. דוגמה נוספת: אם קבענו שמשפט מסויים הוא תירוץ ובהרחבתו הוספנו: “תירוץ הקושי בעזרת אוקימתא
חדשה”. נמצא שהקושי היה מבוסס על אוקימתא ראשונה שלא הוזכרה בגמרא ובלעדיה לא יכון הקושי. ליד כל משפט מורחב יש
לרשום כוכבית ולציין לידה את הדבר הנסתר בגמרא שזכינו לגלותו כתוצאה מהרחת מהותו של המשפט.

5. עריכת תבנית לכל קטע נלמד
על מנת לראות ולא רק להבין את כל המרכיבים מהם בנוי הקטע הנלמד. יש למקם כל מרכיב במלבן מיוחד כולל המרכיבים שהצלחנו לגלות.
את המרכיבים שהצלחנו לגלות בעזרת ה’ יש לרשום במלבן מקווקו או לרשום כוכבית ליד המלבן.
כאמור לעיל גם התבנית מסייעת לעלות על מרכיבים נסתרים. יש למספר את המלבנים מהם מורכבת התבנית על מנת לדעת איך לקרוא אותה.

6. השאלה המסכמת 
היא שאלה המסכמת את הדיון של הגמרא בעזרת עריכת שאלה שמבטאת שני הטעמים השונים על דין
מסויים או שני הפירושים השונים על דין מסויים או שתי סברות בנושא מסויים. השאלה המסכמת מאפשרת לחזור על קטע
הגמרא הנלמד מן הסוף אל התחלה ובכך היא משמשת בדיקה עצמית למרכיבים שנתגלו כי לא יתכן להזכיר טעם מסויים ללא
הגילויים שאפשרו אותו. כאמור בגילוי הטעמים השונים מוצא הדיון על הקטע הנלמד ברובד הפשט הבסיסי שלו.

7. לימוד רש”י על קטע הגמרא
  לפי הביאור הראשון יש ללמוד רש”י לאחר השאלה המסכמת אם הדבר מתאפשר.
בכך ניתן לעמוד על גודל חכמתו של רש”י בכל מקום שהתערב שהרי למדנו את הגמרא תחילה בלי רש”י ולא תמיד הצלחנו לכוין לדבריו של רש”י.
פעמים רבות מתברר בעזרת הביאור הראשון שהצלחנו לעלות בעזרת ה’ על דברי רש”י.

8. שאלות
בעזרת הביאור הראשון ניתן לבנות שאלות מחכימות והדרגתיות המתבססות על התבנית ובשל כך הם מסייעות להחדרת
קטע הגמרא הנלמד לעומקא דליבא.

אע”ג שהמלצנו ללמוד כל קטע גמרא בעזרת שמונה ראשי פרקים כסדרם ונמצינו מאריכים את הלימוד מ”מ זוהי דרך ארוכה שהיא
קצרה. לאחר הפנמת השיטה הדברים נעשים מהירים וקצרים ובטוחים ומהנים. את השיטה של הביאור הראשון ניתן ליישם גם
בהבנת התוספות וגם בהבנת המשנה וגם בהבנת השולחן ערוך עם המשנה ברורה כי לכל פרט יש את המיקום שלו בתבנית וע”י
מיקומו הוא יזכר בקלות יתר.