פרשת נח תשפ”ד

פרשת נח

משה רבנו תיקון של נח

בפרשה אנו קוראים על הדור העשירי מאדם הראשון, דור אחרון לעשרה דורות שהיו מכעיסים ובאים לפני הי”ת, המצב הרוחני באותו דור הגיע לתחתית השפל מבחינה מוסרים וחברתית כאחד, הכל היו פרוצים בגזל ובעריות באופן שהשפיעו מעשיהם לרעה אף על יצורים נטולי בחירה : “כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”, ואפילו בדומם נעשה הקלקול “ותשחת הארץ”.

מלאה הארץ חמס – בעולם נשלט על ידי הסטרא אחרא

רבותינו מוסיפים שמכוח החטאים והטומאה הגדולה ששררה בעקבות אותם חטאים, נכנס העולם לשליטה טוטאלית של הסטרא אחרא : “כי מלאה הארץ חמס מפניהם”, התגלמות הסטרא אחרא בעולם באה בצורה של הנחש הקדמוני, שהוא נקרא סמא”ל, עיקר השפעת הרע באה מהאות ח’ שבמילה נחש, כדברי חז”ל שהנחש ארסו בין שיניו, מבין האותיות שי”ן ונו”ן שבמילה נחש היא האות חי”ת, הנו”ן והשי”ן שהם אותיות קדושות, הם התומכות והמקיימות את האות חי”ת שיונקת את חיותה מהן, כך גם בשם סמא”ל האותיות סמ”ך מ”ם הם עיקר כוחו הרע, ושתי אותיות אלו יונקות ומתקיימות מהאותיות הקדושות שהן אל”ף למ”ד שבשמו, בדור המבול היה קלקול באופן שגרם לסילוק האותיות הקדושות כך שנשאר העולם בשליטה המוחלטת של הטומאה, שהם האות חי”ת שבמילה נחש והאותיות סמ”ך מ”ם שבשם סמא”ל, שלושתן יחד מרכיבות את המילה “חמס”.

מציאות זו לא הותירה ברירה בפני ה’ יתברך, זכות הבחירה שניתנה לאדם ביום בריאתו, גרמה לו להרחיק לכת עד כדי השחתת העולם, כך שהתוצאה היתה בלתי נמנעת : “הנני משחיתם את הארץ”.

דור המבול נענשו בכליה

במדרש רבה פרשת מצורע (פרשה יז אות ד) אומר רב הונא בשם רבי יהושע בר אבין, ור’ זכריה חתניה דרבי לוי בשם ר’ לוי : “אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה”, כך היא הנהגת שמים, שאין הי”ת פוגע בנפשות תחילה. כן מצינו בפרשת נגעים, קודם באים הנגעים על ביתו של האדם, אם לא עשה תשובה אז נראים הנגעים בבגדו, אם גם אז לא עשה תשובה, אז פוגעים הנגעים בגופו.

בדור המבול, כאשר הגדשה הסאה, מיד נענשו אנשי אותו הדור בכליה רח”ל, וזה משום שההשחתה והקלקול היו כל כך גדולים עד שלא היה ניתן להמתין, לכן מיד בתום מאה ועשרים שנה נפגעו בגופם.

מידות התיבה כנגד האותיות שפרחו

כדי להציל את נח ממי המבול מצוה אותו הי”ת לבנות תיבה, לתוכה הוא נצטוה להיכנס עם אשתו בניו וכלותיו, מידות התיבה היו מכוונות כנגד האותיות הקדושות שפרחו מעוצם החטאים וטומאתם, אורך התיבה היה שלוש מאות אמה כנגד האות שי”ן שבמילה נחש, רוחב התיבה היה חמישים אמה, כנגד האות נו”ן שבמילה נחש, גובה התיבה היה שלושים אמה כנגד האות למ”ד שבשם סמא”ל, ועוד אמה אחת בגובה התיבה, “ואל אמה תכלנה מלמעלה”, כנגד האות אל”ף שבמילה סמא”ל שכולם אותיות קדושות כאמור.

גם נח היה צריך להיענש

במסכת סנהדרין (קח.) אומר רבי ישמעאל שגזירת הכליה לא פסחה גם על נח ובני ביתו, אף שהעיד עליו הי”ת : “אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה”, שלמרות האוירה הטמאה שהיתה בעולם, הצליח נח לשמור את עצמו ולהישאר צדיק, דוקא משום כך הוטלה עליו האחריות על בני דורו, הוא נתבע על כך שלא הצליח להשפיע עליהם לחדול ממעשיהם הרעים.

בזוהר הקדוש מכונה נח בשם “רעיא שטיא”, רועה שוטה. נח נכשל בתפקידו בכך שלא הצליח לבטל את עונש המבול, במקום אחר מכונה נח בשם “צדיק בפרוה”, זאת משום שבתוך הקיפאון הרוחני ששרר בכל העולם, במקום לחמם את בני דורו, הוא עטה על עצמו פרווה וחימם רק את עצמו, לכן הנביא ישעיה (פרק נד פסוק ט) מייחס את הבאת המבול לנח : “כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך”.

משה רבנו גלגול נח

הסיבה שבכל זאת ניצל נח מעונש המבול, מובא בספרי רבותינו שכיון שראה הי”ת שעתיד הוא לתקן את הדבר בעוד שבע עשרה דורות, אז יתגלגל נח בגופו של משה רבנו, דבר זה אומר רבנו האריז”ל נרמז בדברי משה “מצאתי חן בעניך”, חן אותיות נח, אכן כאשר נולד משה רבנו אומרת התורה בספר שמות (פרק ב פסו’ ב) : “ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא”, טוב בגימט’ עולה שבע עשרה, ראתה יוכבד שמשה הרך הוא הדור השבע עשרה מנח, היינו שבו מגולגלת נשמת נח, [עי’ עוד בשל”ה הקדוש [פרשת נח תורה אור אות יג] שכתב : “שנרמז משה בענין המבול, כמו שאמרו בפרק שילוח הקן חולין (קלט:), משה מן התורה מנין, דכתיב ‘בשגם הוא בשר’, ‘בשגם’ בגימטריא ‘משה עיי”ש.

עוד כותב שם רבנו האריז”ל שלכן הצילה יוכבד את משה על ידי השמתו בתיבה, כשם שהגינה התיבה על נח מי המבול, [כן כותב רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ”ל בספר ערבי נחל פרשת נח (דרוש ב) : “והנה על מה שלא שניצול רק על ידי תיבה, עם כי הרבה רווח והצלה לפניו … כי עבור שהיה בו נשמת משה רבינו ע”ה, התחיל הוא התיקון, כמו שאח”כ הושלך משה רבינו ע”ה לתיבה ביאור עבור תיקון הדור ההוא].

אכן בשעת המבחן, אחר שחטאו עם ישראל בעגל ונגזרה עליהם כליה, אומר הי”ת למשה (פרק לב פסו’ י) : “ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול”, [כעין זה בספר דברים (פרק ט פסו’ יד) : “הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו”]. אך הפעם משה שם נפשו בכפו בעבור כלל ישראל, הוא פונה אל הי”ת (פסו’ לב) : “ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת”, בזה תיקן משה את מה שפגם נח בכך שלא מסר נפשו על הכלל.