פרשת שופטים
החשיבות שבמינוי שופטים ושוטרים
“שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערך אשר נתן לך ה’ אלוקיך”.
בילקוט שמעוני שאלו מדוע כתבה התורה : “שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך” בלשון יחיד, למה לא נאמר שופטים ושוטרים תיתנו לכם בכל שערכם בלשון רבים, שכן מצוה זו שייכת לכלל ?
משה רבנו מסר נפשו על הדינין
עונה על כך הילקוט, שהדינין הם אחד מהשלושה דברים שנתן משה רבנו את נפשו עליהם, [התורה, עם ישראל, והדינין], לכן נתנו לו ונקראים על שמו, [כמו שהתורה נקראת על שמו של משה רבנו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי, ועם ישראל נקרא על שמו של משה, כפי שאמר הי”ת בחטא העגל לך רד כי שיחת עמך], כך גם לגבי הדינין זכה שיקראו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך ע”כ.
וצריך ביאור, אכן מצאנו שמשה רבנו מסר נפשו עבור כלל ישראל, אפילו ביקש מה’ “מחני נא מספרך”, וכן מצינו שמשה רבנו מסר נפשו על התורה, כמובא בספרי פרשת האזינו (פיסקא שו) : “אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה”, [ועי’ עוד במדרש רבה וזאת הברכה (פרשה יא סימן י) : “אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש”ע גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות], אבל היכן מצינו שמסר משה את נפשו על הדינין ?
בפרשת שמות מספרת התורה הרקדושה, שבפעם הראשונה שיצא משה מארמונו של פרעה, הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה לא עומד מן הצד, אלא נוטל לעצמו את תפקיד השופט, הוא הורג את המצרי וטומן אותו בחול.
גם ביום השני יוצא משה, הפעם הוא רואה לא איש מצרי אלא איש עברי מכה איש עברי, גם כאן משה לא מתעלם, אלא ניגש אל המכה ומוכיח אותו : “למה תכה רעך”, בתגובה משיב לו המכה : “מי שמך לשר ושופט עלינו”.
חז”ל הקדושים מגלים לנו שההתערבות של משה רבנו בשני המקרים היתה כרוכה במסירות נפש מצידו, שכן כאשר נודע דבר הריגת האיש מצרי לפרעה, דן אותו פרעה למיתה, כפי שמביא הרש”י בספר שמות (פרק ב פסו’ טו) שמסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, ולכן קרא לבנו אליעזר על שם אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה.
כך היה גם כאשר הגיע משה רבנו אחר בריחתו ממצרים למדין, גם שם הוא נחשף להתאכזרות של הרועים המדיינים לבנותיו של יתרו, המונעם מהן לשאוב מים מן הבאר, בילקוט שמעוני פרשת שמות (רמז קסט) מובא זרקו המדיינים את בנות יתרו לתוך באר המים, וזהו שספרו לאביהן “איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו”, “מכאן שהשליכום למים”.
גם כאן משה רבנו מתערב : “ויקם משה וישיען”, ואמרו על זה במדרש מדינין ברח ולדינין חזר, צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל, הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו.
שופטים ושוטרים – להנאתך לטובתך
בילקוט שם מביא טעם נוסף לכך שכתבה התורה תתן לך בכל שערך בלשון יחיד ולא בלשון רבים, המילה “לך” באה לבטא את הכדאיות שבדבר, [בניסיון הראשון של אברהם אבינו נאמר לו “לך לך מארצך”. רש”י הקדוש מביא בשם חז”ל, לך להנאתך ולטובתך], גם כאן התורה מבקשת לומר לנו שקיום מצוה זו של מינוי שופטים ושוטרים יש בה הטבה גדולה עבורנו.
בפשוטו ההנאה ההטבה היא בכך ששתי מערכות אלה של השופטים והשוטרים מאפשרות חיי חברה תקינים, לולא הזרוע השופטת והזרוע המבצעת, הייתה האנרכיה שולטת בעולם, איש הישר בעיניו היה עושה, איש את רעהו חיים בלעו”, הרי שמציאות זו יש בה טובה והנאה גדולה לאדם.
קיום העולם בזכות הדינין
במסכת אבות (פרק א משנה ב) אומר שמעון הצדיק על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. שלושה אלה הם המעמידים של העולם.
בהמשך (משנה יח) אומר רבן שמעון בן גמליאל : “על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם”.
על פניו נראה שיש כאן מחלוקת בין התנאים הקדושים, מהם שלושת העמודים עליהם עומד העולם, תורה עבודה וגמילות חסדים, או הדין האמת והשלום ?
למה לא הסכימו שמעון הצדיק ורבן שמעון בן גמליאל שהקיום של העולם מושתת עומד ומתקיים על כל ששה דברים, תורה, עבודה, גמילות חסדים, דין, אמת, ושלום
אחד ההסברים שנאמרו בזה, שמעון הצדיק ורבן שמעון בן גמליאל מדברים על שני נקודות שונות, שמעון הצדיק בא לומר שכאשר ברא הקב”ה את העולם, הוא העמידו ותמכו בשלושת העמודים התורה העבודה וגמילות חסדים, רבן שמעון בן גמליאל בא להוסיף שלאחר שנברא העולם, המשך הקיום שלו מתאפשר רק בזכות הדין האמת והשלום, שעל ידם לא נגרם לו חורבן.
השיר של יום השלישי אלוקים ניצב בעדת אל
במסכת תמיד (פרק ז משנה ד) מובא שביום השלישי היו הלויים משוררים בבית המקדש את פרק פ”ב שבספר תהלים, פרק זה עוסק כמעט כולו בעניין המשפט : “אלהים ניצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפוט, עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תישאו סלה, שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו”.
וצריך ביאור, למה נקבע פרק זה דווקא להיות נקרא ביום השלישי, למה לא פרק אחר מספר תהילים ?
בחז”ל מובא שהתוכן של כל שיר נתקן כנגד מה שנברא ביום זה בבריאת העולם, וצריך ביאור, מה הקשר בין התוכן של פרק זה העוסק בקיום המשפט ליום השלישי של הבריאה ?
אכן ביום השלישי לבריאה אומרת התורה : “ויאמר אלוהים, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה”, ביום השלישי לבריאה בפעם הראשונה נראתה היבשה.
רש”י בסוף מסכת תמיד (לג:) כותב : “ובשלישי שבו נראית הארץ שעליה יהיה הדין והדיינין, אומר אלהים נצב בעדת אל”, רש”י הקדוש מסביר שהקשר בין פרק זה בספר תהילים ליום השלישי של הבריאה הוא בכך שביום השלישי נראתה היבשה שעליו עתידים להיות מנויים דיינים לעשות דין ומשפט, [בדרך רמז אמרו שביום השלישי נבראו גם הדשאים, “תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע”, ר”ת של המילה דש”א הם ד’ין א’מת ש’לום].
הביאור בזה הוא, שבשונה מהים שנברא ביום השני, שבו שולטת אנדרלמוסיה ואנרכיה מוחלטת, אין דין אין דיין אלא כל דאלים גבר, במסכת עבודה זרה (ד.) מובא שהדגים שבים כל הגדול מחברו בולע את חברו, הארץ היא מקום הדין והמשפט, “מלך במשפט יעמיד ארץ”, זה היה רצון הי”ת בבריאת העולם, שאנו החיים על הארץ נתנהל רק על פי הדין והמשפט.
לכן ביום השני לא נאמר בתורה “וירא ה’ כי טוב” כמו שנאמר בשאר הימים, שכן בלא דין ובלא משפט, הוא לא מצב טוב, ורק ביום שלישי שבו נבראה היבשה, שנועדה להיות מקום המשפט והצדק, ביום זה אמרה התורה פעמיים “כי טוב”.
דור המבול נענשו במים
[כאשר ביקש הקב”ה להעניש את דור המבול על חטאיהם, הוא הביא עליהם מבול של מים, כל העולם הפך להיות ים אחד גדול.
וצריך ביאור, למה בחר הי”ת להענישם דוקא בעונש זה של טביעה במים, [כמו כן יכל הקדוש ברוך הוא לגרום לכך שכולם יבלעו בתוך האדמה ברגע אחד, כפי שעשה לקֹרח ועדתו, או להמטיר עליהם אש וגופרית מן השמים כפי שעשה לאנשי סדום] ?
בספר אזנים לתורה כותב הרב סורוצקין זצ”ל, שבדור המבול שררה הפקרות מוחלטת, אנשי הדור ההוא לא שמרו את דין ולא את המשפט, אלא איש הישר בעניו יעשה וכל דרכי איש זך בעיניו, כיון שהם נהגו כאן בארץ הנהגה של ים, מידה כנגד מידה דן אותם הי”ת במים.
במסכת זבחים (קיג:) אומר רב חסדא שבדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים שנאמר : “מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים”, הטעם לזה הוא משום שעיקר שהענישה בדור המבול היתה על כך שהם לא נהגו על פי הדין והמשפט, הנהגה הראויה לבני האדם, לכן לא נענשו הדגים שכן לגבם זו ההנהגה הרגילה אצלם.
הטעם שהחזיר הי”ת את יונה על ידי דג
בספר יונה מסופר על השליחות שהוטלה על יונה הנביא ללכת לעיר נינווה, לעורר אותם לעשות תשובה על מעשיהם הרעים, להודיע להם שאם לא יעשו תשובה, בעוד ארבעים יום תיהפך העיר על יושביה, יונה סירב ללכת לנינוה, במקום זה הוא עולה על אוניה ובורח לחוץ לארץ, שם בחוץ לארץ לא תשרה עליו נבואה ויפטר מן השליחות.
בעודו יושן בירכתי האוניה, הקדוש ברוך הוא הטיל רוח גדולה אל הים, ויהי סער גדול בים עד שהאניה חשבה להישבר, ככל שהתאמצו המלאכים לייצב את האוניה, להשיב אותה אל היבשה, לא עלה הדבר בידם, הים הלך ונעשה סוער יותר ויותר, עד שיעץ להם יונה : “שאוני והטילני אל הים וישתק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם”, בלב כבד הם מטילים אותו אל הים “ויעמד הים מזעפו”.
יונה הנביא יורד למצולות הים, שם מזמן לו הקדוש ברוך הוא דג גדול שבולע אותו, אחר שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדגה, מקיא אותו הדג אל היבשה, אז מצטווה יונה בפעם השניה : “קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך, יונה קם והולך אל נינוה כדבר ה’.
בספר הדעה והדיבור (חלק א מאמר י) שואל הרב סורוצקין זצ”ל, למה היה צריך יונה להיבלע על ידי הדג ולשהות שם שלושה ימים ושלושה לילות ואחר כך לשוב אל יבשה ללכת לנינוה, למה לא הביא הקב”ה רוח סערה שלקחה אותו מסיפון האוניה היישר אל היבשה, כמו שעשה למנשה בן חזקיה המלך, כמבואר בירושלמי מסכת סנהדרין (פרק י הלכה ב) על הפסוק “וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו”. במה השיבו ? שמואל בר בונא בשם רבי אחא ברוח השיבו, כמה דתימר משיב הרוח ?
על כך עונה הרב סורוצקין זצ”ל, יונה הנביא רצה לברוח מהשליחות שהוטלה עליו ללכת לעיר נינוה לעורר את תושביה על מעשיהם הרעים, על כך שהיו גונבים וחומסים האחד את השני, במקום ללכת לנינוה יונה בורח ומנסה לפטור את עצמו מהמשימה.
הקדוש ברוך הוא ביקש להראות ליונה הנביא, איך נראה מקום שאין בו דין, שאחד גונב וחומס ואוכל את השני, לכן הוא השליך אותו אל ים, וזימן לו דג גדול שיבלע אותו, שם במעי הדג חש וראה יונה הנביא, את מצב הנורא הסורר בהעדר המוסר והדין, שגדול והחזק ניזון על חשבון הקטן והחלש, [בפרקי דרבי אליעזר מובא, שאותו דג שבלע את יונה, אמר לו שהיום הוא אמור להיות נאכל ע”י לוויתן], אז הכיר יונה הנביא בצורך והחשיבות של החוק והמשפט, וקיבל על עצמו ללכת לעורר את אנשי נינווה לעשות תשובה על מעשיהם רעים.
גם האדם הוא עולם קטן המתקיים על שלשה דברים
במדרש תנחומא פרשת פקודי מובא שהאדם הוא עולם קטן, [כן איתא גם בתיקוני זוהר [תקונא שתין ותשע] : “גופא דבר נש דאתקרי עולם קטן”], גם האדם כמו העולם מתקיים ועומד על אותם שלושה דברים, על הדין על האמת ועל השלום.
לכן מצוה אותנו התורה הקדושה : “שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערך”, וכותב השל”ה הקדוש, שרמזה לנו התורה בזה, שעל כל אחד ואחד מוטלת החובה למנות שופטים ושוטרים, על כל שבעת הפתחים הנמצאים בראשו, [שתי עינים, שתי אוזנים, שתי נחיריים, ופה].
[בספר נחל קדומים מביא הרב חיד”א זצ”ל, בשם רבי חיים ויטאל זצ”ל, [וכך מובא בשל”ה הקדוש], שמטעם זה כתבה התורה ציווי הזה בלשון יחיד : “שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערך”, לרמז לכל אדם ואדם על החיוב להציב שופטים ושוטרים על אותם שערים המצויים אצלו, עלי ידם לדון ולבדוק כל ראיה וכל שמיעה וכל דיבור שלו, האם הוא מותר לפי גדרי ההלכה, או שהוא נוגד את דעת התורה ורצון ה’.
אדם כזה שזוכה לשמור על שערי גופו, שמשכיל להשתמש בהם באופן הראוי והמותר, כותב הרב חיד”א זצ”ל, מובטח לו שיתקיים בו הכתוב בספר ישעיה (פרק כו פסו’ ב) : “פתחו שערים, ויבוא גוי צדיק, שומר אמונים”, כיון שהוא שומר אמונים על שערי גופו, כך מידה כנגד מידה זוכה שיפתחו לפניו שערי שי עולמות, השערים עליונים].
מי הם השופטים והשוטרים של האדם
וזה לשון הרב שבט מוסר (פרק מז) : “השופטים והשוטרים של אדם, הן חכמתו ועצתו אשר נתן לו הקדוש ברוך הוא, בכל שעריך, שישער בחכמתו כך ראוי לעשות וכך אין ראוי, ובזה, ושפטו את העם שהם אברי הגוף משפט צדק, על דרך עיר קטנה זו הגוף, ואנשים בה מעט אלו האברים, וזהו תיתן לך בכל שעריך, כלומר בכל שיעורים שתוכל לדון בשכלך ובחכמתך, וזהו לשבטיך, ובזה ושפטו את העם האברים משפט צדק, שלא לחטוא לבוראו בשום אחד מהם, אלא שיתעסקו תמיד בצדק”.