פרשת דברים נקראת בדרך כלל בשבת שלפני תשעה באב, שבת זו נקראת גם “שבת חזון”, זאת על שם ההפטרה השלישית בסדר ההפטרות הנקראות בימי בין המצרים, הנקראות “תלתא דפורענותא”, בשבת זו הפותחת ההפטרה במילים “חזון ישעיהו בן אמוץ”.
ההפטרה כמו הפרשה עוסקות שתיהן בתוכחות, משה מוכיח את כלל ישראל על כל המקומות בהם הכעיסו את ה’ במדבר, וישעיה הנביא מוכיח אותם על שסרו מדרך ה’ : “בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי … ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו עמי לא ידע ישראל לא התבונן … הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים …”.
אם תקנו לנו חז”ל הקדושים לקרא את פרשת דברים בשבוע שבו יחול צום תשעה באב, מן הסתם יש קשר בין הפרשה ליום תשעה באב, וצריך לברר מהו הקשר בין פרשת דברים ליום תשעה באב היום שבו נחרב בית המקדש ?
בפשטו הקשר נעוץ בדברי התוכחה של משה רבנו לכלל ישראל (פסוקים כב – מא) על חטא המרגלים, חטא אשר לדברי חז”ל במסכת תענית (כט.) היה הגורם לחורבן הבית כדברי הגמרא שם : “אמר להם הי”ת לישראל, אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות”, לכן תקנו לקרא פרשת דברים לפני תשעה באב, להזכיר לנו את הסיבה שהביאה לחורבן.
שורש החורבן היה בכך שלא הוכיחו זה את זה
כזה עונש חמור ! כזה שבר נורא !
על מה ?
“על שלא הוכיחו זה את זה” !
על ביטול מצות עשה ? !
אומנם במסכת מנחות (מא.) מבואר שבעידן ריתחא מענישים בשמיים גם על ביטול מצות עשה, בכל זאת כאשר מדובר בעונש בסדר גודל כזה על חטא שהוא רק בשב ואל תעשה, הדבר מצריך ביאור ?
מקדש ראשון חרב מפני שלושה דברים שהיו בו
דברי הגמ’ במסכת יומא עומדים בסתירה לכאורה לדברי רבי חנינא במסכת שבת, בעוד שרבי חנינא תולה את סיבת החורבן בכך שלא הוכיחו זה את זה, במסכת יומא מובאים סיבות אחרות, חמורות בהרבה מהחטא שלא הוכיחו זה את זה ?
זאת ועוד צריך ביאור, שכן לדברי הגמ’ במסכת יומא שערב החורבן היה העם פרוץ בשלוש עבירות חמורות, ולא מדובר באיזה מיעוט שהיו פרוצים בזה, אם נענשו בעונש כזה חמור ודאי מדובר בתופעה רחבה שפשתה ברוב העם לפחות, [במסכת מנחות (נג:) : “א”ר יצחק בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקב”ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו מה לידידי בביתי ? אמר לו על עיסקי בני באתי, אמר לו בניך חטאו וגלו. אמר לו שמא בשוגג חטאו ? אמר לו עשותה המזימתה. אמר לו: שמא מיעוטן חטאו ? אמר לו הרבים …”]. א”כ איך זה שתלה רבי חנינא את סיבת החורבן בכל שביטלו מצות תוכחה, כאשר רוב העם פרוץ בשלוש עבירות חמורות ?
השורש להתדרדרות היה שלא הוכיחו זה את זה
ביאור הדברים הוא בהקדים מה שיש לשאול על דברי חז”ל במסכת יומא שבדור החורבן היו רוב העם פרוצים בגילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה, כיצד באמת הגיעו אנשי אותו הדור, דור שחי עם בית המקדש, דור שזכו לראות כהן בעבודתו ולוי בדוכנו, לשפל רוחני ומוסרי כזה גדול ?
נראה ששאלה זו עמדה לרבי חנינא, המסקנא שהגיע אליה בעקבות השאלה הזו היא, שהמצב הנורא הזה התחיל, השורש של כל זה היה, בכך שאנשי אותו הדור וגדולי הדור בראשם לא היו מוכיחים אלו את אלו, כל אחד היה עסוק בעצמו, הנהגה זו הביאה לידי כך שאט אט סטו מדרך התורה עד שהגיעו לידי אותם עבירות חמורות שהם היו הסיבה האמתית לחורבן והגלות.
לפי זה לא רק שאין שום סתירה בין דברי רבי חנינא לדברי הגמ’ במסכת יומא, אלא שדברי רבי חנינא באים להסביר את התופעה שגרמה לעונש החמור של חורבן הבית והגלות, במסכת יומא עוסקת הגמרא בסיבות שגרמו לחורבן בפועל, זה אומרת הגמרא היה משום שהיו הם פרוצים בגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה, הסיבה שהביאה לדירדור העצום של אנשי אותו הדור, זה אומר רבי חנינא היה משום שהם נהגו כאיילות ולא הוכיחו זה את זה על מעשיהם הרעים.
מכאן ניתן ללמוד על החשיבות הגדולה של מצות תוכחה, בשו”ת חוות יאיר (סי’ קמא) כותב שתכלית התוכחה היא להחזיר את חברו למוטב, וברמב”ם (פ”ד מהל’ תשובה הל’ א) כתב שהרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו, ובכלל עוון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכישלונם עכ”ד
מעתה יש לומר שזהו הקשר בין פרשת דברים לתשעה באב, שכן ביארנו שאותם סיבות שהביאו לחורבן הבית היה שורשן בכך שנמנעו אנשי הדור ההוא מלהוכיח אלו את אלו, הנהגה זו גרמה שילכו החוטאים מדחי אל דחי, עד שהגדישו את הסאה ונגזר עליהם לצאת לגלות.
אילו היו מוחים אנשי ירושלים וראשי העם בחוטאים, יתכן שהרבה מן החטאים היו נמנעים מלחטוא, מימלא לא היו מגיעים למצב כזה שמחייב חורבן וגלות, לכן תקנו עזרא הסופר ובית דינו לקרא את פרשת דברים העוסקת בתוכחה לכלל ישראל, כדי לעורר אותנו להתחזק בנקודה זו שהביאה לגזירה הקשה של החורבן והגלות כמש”נ.
זה לשון הלבוש אורח חיים (סי’ תכח סעי’ ד) : “וט’ באב לעולם קודם ואתחנן וזהו צומו וצולו, והטעם הוא כדי שיקראו פרשת דברים שמתחלת בתוכחותיו של משה קודם ט’ באב, כדי להפטיר בה בחזון שהוא תוכחות ישעיה על חורבן” עכ”ל.
“שלא היה להם בושת פנים זה מזה“
עדיין יש לנו לשאול, איך קרה שדור שלם התעלם ממצוה מפורשת בתורה : “הוכח תוכיח את עמיתך”, למה ראשי העם לא עמדו בפרץ למגר את החטאים מן הארץ ולגדוע אותם באיבם, הרי לא בפעם אחת נפלו לבירא עמיקתא ונעשו פרוצים בשלוש עבירות חמורות, כדברי רבי יוחנן בן נורי במסכת שבת (קה:) : “שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד”, נמצא שאם היו מוכיחים זה את זה היו יוכלים למנוע את החורבן והגלות ?
תשובה לכך אומר עולא במסכת שבת (קיט:) : “לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה”. חוסר בושה העיד על חוסר ביראת שמים, [במעמד הר סיני נגלה הי”ת לכלל ישראל והשמיע להם את שני הדברות הראשונות, אחת התכליות לזה אומר משה לעם [שפחדו ונרתעו לאחור] : “ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו”, במסכת נדרים (כ.) איתא : “בעבור תהיה יראתו על פניכם” זו בושה, ובספר ארחות צדיקים (שער ג) כותב : “מידת הבושה היא גדר ומחיצת הברזל לפני כל העבירות”, כן כותב בספר מעלת המידות (מעלה י): דעו בני, כי מעלת מידת הבושה מעלה חשובה עד מאוד, שכל מי שיש לו בושת פנים ניצול מן החטאים והעוונות. גדולה היא מידת הבושת, שבעבורה יזכה האדם למעשים טובים, ולא עוד, אלא שזוכה לגן עדן עכ”ל.
ההיפך מבושת פנים היא עזות פנים, מי שהוא עז פנים אינו מקבל תוכחות, לכן קבע יהודה בן תימא במסכת אבות (פרק ה משנה כ) שעז פנים לגיהנם, ובמסכת תענית (דף ז:) אומר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים “סוף” נכשל בעבירה. רב נחמן אמר “בידוע” שנכשל בעבירה.
[סיפר הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ”ל שפעם נכנס רבי צבי הירש לוינסון זצ”ל חתנו של מרן החפץ חיים זצ”ל, וסיפר לו כי ישנו בישיבה בחור שסרח, ואמר לו הח”ח זצ”ל שאין להוציאו מהישיבה. וגם שבסוף עוד יהיה רב בישראל. לאחר כשבועיים באה אשה בעלת אכסניה שבה התאכסנו מספר בחורים מהישיבה, וסיפרה להח”ח זצ”ל כי אחד הבחורים התריס והתחצף כנגדה. לאחר בירור, ציווה החפץ חיים זצ”ל לחתנו שיסלק מיד את אותו בחור מהישיבה! שאלו חתנו רבי הירש זצ”ל: הרי לפני כמה ימים אמר רבינו בקשר לבחור שנכשל שיניחהו, מאי שנא הא מהא ?
השיב לו הח”ח זצ”ל: “אנא מתניתא ידענא”. חז”ל אמרו באבות “עז פנים לגיהנם” ולכאורה צריך ביאור, ממה נפשך, אם אותו חצוף עבר עבירה ולא עשה עליה תשובה, אם כן על כל עבירה יש גיהנם, ולמה נקט התנא דוקא “עז פנים לגיהנם”, ואם כן חזר בתשובה, הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וגם עז פנים בכלל?
מוכח מכאן אמר הח”ח זצ”ל, ודאי על כל העבירות אם שב בתשובה מוחלין לו, אך מי שהוא “עז פנים” חזקה עליו שלא יעשה תשובה! ולכן נחרץ משפטו ישר לגיהנם! ולכן פסקתי שאותו בחור שהתחצף יסלקוהו מהישיבה].
גדולי ישראל וראשי העם שחיו ערב החורבן מן הסתם היו ערים למצב הרוחני שהלך והתדרדר אצל יושבי הארץ, סביר להניח שהם אכן ניסו בכל כוחם להוכיח אותם ולהניא אותם ממעשיהם, אלה שבשל עזותם דבריהם לא התקבלו אצל ההמון, ולא עשו בהם רושם כלל.
בנין בית המקדש השלישי תלוי גם בקיום מצות תוכחה
בספר ערבי נחל פרשת שלח (דרוש ג) כותב ר’ דוד שלמה אייבשיץ זצ”ל שכידוע בית המקדש השלישי עתיד לרדת בנוי מן השמים, [עי’ רש”י סוכה (מא.) ד”ה אי נמי], בניינו של בית המקדש השלישי אומר הרב זצ”ל נעשה ממעשי המצוות שעושים ישראל כאן למטה בארץ, כל מצוה ומצוה שעושים ישראל בונה נדבך נוסף בבית המקדש שלמעלה, עד שתושלם בנייתו ונזכה לראותו יורד באש מן השמים.
ומה מעכב כל כך את השלמתו של המקדש כמעט אלפיים שנה ?
האם כל מעשי המצות שנעשו על ידי כלל ישראל במשך כל הדורות מאז החורבן ועד היום לא היה בהם כדי להשלים את הבנין ?
דא עקא אומר הרב זצ”ל, כשם שכל מעשה טוב שעושה יהודי מוסיף בבניין המקדש העליון, כך כל מעשה רע שעושה יהודי אחר הרי הוא סותר ומחריב את הבנין שנבנה, נמצא שבמשך הדורות נבנה המקדש על ידי המצות שנעשים ושוב נחרב על ידי העבירות, לכן מתארכת הגלות עוד ועוד, כי מלאכת בניית המקדש עדיין לא הושלמה.
לזה כותב הרב זצ”ל “נתרעמה ירושלים, איך יש כוח לאנשים אלו לסתור מה שאלו בנו ? ומה יהיה הסוף ?
ואמר לה השי”ת תנחומין, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו.
ומי אלו השומרים ?
אלו המוכיחים אלו את אלו, המעוררים אלו את אלו, בכל פעם שרואים אצל השני דבר שאינו הגון שיכול לעכב את השלמת בניין בית המקדש, ממהרים להעמידו על טעותו ולהשיבו למוטב, על ידי זה כותב הרב זצ”ל אולי יבנה בית המקדש במהרה והגאולה בוא תבוא.
וזה שפונה ישעיה הנביא אל המוכיחים, אלה שנדבם לבם לשמור את חומות בית המקדש, הנביא ישעיה מכנה אותם “המזכירים את ה'”, כי הם מזכירים את ה’ לאותם בני אדם שחוטאים, ואומר להם : “אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו”. אל תתייאשו ואל תפסיקו מלהוכיח את עושי העולה, אלא תמשיכו תמיד להוכיח, “עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ”, עד שנזכה שתושלם בניית הבית השלישי וירד בנוי ומשוכלל מן השמים במהרה בימינו אמן.