מאמר חיזוק ל”חרבות ברזל” תשפ”ד

מאמר חיזוק לימים אלו- חרבות ברזל תשפ”ד

הנה אנו כולנו מאמינים בני מאמינים שאין טבע ואין מקרה אלא הכול בהשגחת הבורא יתברך שמו, אם כן ברור לנו שאין שום אירוע בעולם הזה קטן או גדול שנעשה בלי השגחה פרטית משמים.

בימים הקשים העוברים על כל בית ישראל, אין ספק שהקדוש ברוך הוא מבקש לעורר אותנו, כבר אמרו חז”ל במסכת ברכות (ה:) : אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו, כל המקרים שקורים לנו וסביבנו הם כולם דיבורים שהקב”ה מדבר אלינו באמצעותם, במסכת ערכין (טז:) מובא שאפילו נהפך לאדם חלוקו, או הושיט ידו לכיס ליטול שלש מטבעות ועלו בידו שתים, נחשב הדבר ייסורים שיש בכוחם לכפר לו, הביאור בזה הוא שתכלית הייסורים היא לעורר את האדם, כדברי הרמב”ם בהלכות תעניות (פרק א הל’ ב) : “ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן”, שיבין שה’ יתברך מדבר איתו, לכן מי שהתהפך חלוקו, ועל ידי זה הוא כבר התעורר לחשוב מה קורה לי, וזה הביא אותו לפשפש במעשיו ולעשות תשובה, בזה כבר הושגה התכלית של הייסורים, וניצל מן הייסורים, לא כן אם אינו מבין ברמזים קטנים, אז רח”ל הי”ת מעורר אותו בדברים יותר קשים, כלשון הרמב”ם הלכות תעניות שם (הל’ ג) : “אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי” עכ”ל.

והנה ראיתי גם אני כמו כולם לתת אל ליבי לחקור ולדרוש מה ראה הקדוש ברוך הוא להביא עלינו את הצרה הגדולה הזו, להכעיסנו בלא עם ובגוי נבל, מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה, שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולתי ובחורי נפלו בחרב.

למה דוקא בסיום חג הסוכות, החג שעליו כותב הרמב”ם בסוף הלכות לולב שיש בו שמחה יתירה, למה דוקא ביום ביום שמיני עצרת נפתחה הרעה, כפי שסיפרו, אותם חיות אדם תכננו את מתקפה הזו זמן רב, אם כן מה ראה הקדוש ברוך הוא להכניס בראשם לקום ולבצע את זממם בנו דוקא ביום שמחת תורה.

חשבתי לעצמי, יתכן והדברים מתקשרים עם דברי רש”י הקדוש בספר במדבר (שם פסוק לו) [כך גם בספר ויקרא (פרק כג פסו’ לו)], בשם חז”ל שיום זה של שמיני עצרת נקבע בשל הקושי שיש להקב”ה להיפרד מאתנו אחר שבעת ימי החג : “כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם עכבו עוד יום אחד“.

וצריך להבין, על איזו פרידה מדובר כאן בחז”ל, אחר העבודה של הימים הנוראים ששיאה יום הכיפורים, זעקנו כולנו בקול גדול, ה’ הוא האלוקים, קראנו בלב לב, ענני ה’ חוקיך אצורה, ואח”כ השהייה בסוכה שבעה ימים יחד עם הקדוש ברוך הוא, מי חושב על פרידה חס ושלום, האם ניתן בכלל להיפרד מה’ יתברך, אז מה פירוש דברי ה’ “קשה עלי פרידתכם” ?

כמו כן צריך ביאור, למה קושי מתעורר אצל הקדוש ברוך הוא רק אחר שבעת ימי חג הסוכות, למה הוא מתעורר גם אחרי שבעת ימי חג הפסח, למה אז הוא לא אומר קשה עלי פרידתכם ומבקש מאתנו עוד יום נוסף של חג ?

ואין לומר שהקדוש ברוך הוא ביקש זאת מאתנו בסוכות אבל הוא הדין אחר שבעת ימי הפסח שגם אז מתעורר קושי זה, שכן מן הראוי היה לבטא את הקושי בחג הפסח שהוא המועד הראשון “בחג המצות, ובחג השבעות, ובחג הסכות”, וממנו נלמד לחג הסוכות ולא להיפך ?

חג סוכות מתאפיין באחדות העם

ביאור הדברים הוא שבחג הסוכות מתאפיין בנקודה של האחדות, בתיקוני הזוהר נקראת הסוכה “סוכת שלום”, וכן אנו מבקשים בתפילה : ופרוס עלינו סוכת שלומך”, וזה על שם האחדות שהסוכה מסמלת, כמו שדרשו במסכת סוכה (כז:) על הפסוק : “כל האזרח בישראל ישבו בסוכות”, מלמד שכל ישראל ראויים ליישב בסוכה אחת עיי”ש.

חג הסוכות כותב הטור בתחילת הלכות סוכה נחוג זכר לענני כבוד שהקיפו אותנו במדבר, במסכת תענית (ט.) מבואר שלענני כבוד זכו כלל ישראל בזכות אהרן הכהן, ובמסכת אבות (פרק א משנה יב) מובא, שמידתו של אהרן הכהן היתה “אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה”, זהו מהותו של חג סוכות, האחדות והשלום, מטעם זה כותב הרב שפת אמת זצ”ל [סוכות תרל”ד] נקרא חג הסוכות בתורה “חג האסיף”, כי בחג זה אחרי התשובה ביום הכיפורים, נאספים כלל ישראל להיות מאוחדים זה עם זה באחדות גמורה.

כך גם מצות ד’ מינים הנוהגת בחג הסוכות, גם היא מרמזת על ענין האחדות, כך מובא במדרש רבה פרשת אמור (אות יב) : “פרי עץ הדר אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, ענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, וערבי נחל אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים…”, בחג הסוכות מצוה אותנו התורה ליטול בידנו את כל ארבעת המינים ולאוגדם יחד.

בספר מועד לכל חי (סימן כ אות מח) מביא הגר”ח פלאגי’ זצ”ל בשם הרב לחמי תודה ז”ל בפתיחת שערים [דף ט ע”ב], שענין האחדות בחג סוכות רמוז בשם סכה, שבתורה כתובה המילה סוכה בלא וא”ו “סכה”, שזה עולה במספר קטן שלש עשרה כמנין אחד עיי”ש.

קושי הפרידה המוזכר בחז”ל ביחס לשמיני עצרת, הוא לא לפירוד של כלל מהי”ת חס ושלום, אין מציאות כזו להיפרד מהי”ת, הכוונה בדברי ה’ “קשה עלי פרידתכם”, היא לפירוד שבין בני ישראל עצמם, אחר שבשבעת ימי החג היינו מאוחדים כאיש אחד, אגודים יחד זה עם זה, כעת לאחר החג מתירים את אגודת הלולב, כל מין עומד בפני עצמו, סותרים את הסוכה בה ישבו כלל ישראל כאיש אחד, חוזרים לשגרה, הפירוד זה קשה על הי”ת ביותר, כי האחדות היא המאפיין שלנו כעם, כדברי הפסוק בספר דברי הימים א’ (פרק יז פסו’ כא) : “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”. לכן חשוב הדבר אצל הקדוש ברוך הוא ביותר, כמו אב שהדבר שהכי משמח אותו זה שכל הבנים שלו מאוחדים, עד כדי כך שבמסכת ברכות (ו.) מובא שהפסוק הזה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כתוב בתוך התפילין של הקדוש ברוך הוא].

פירוד בעם יוצר קטרוג

כאשר יש פירוד חס ושלום בין שכבות העם, דבר זה יוצר קטרוג גדול מאוד, ואז יש פתח לאומות העולם לשלוט עלינו, כמו שטען המן הרשע למלך אחשורוש : “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”, [בדבר אחד לא שייך לשון מפוזר], הכוונה בדבריו היא, שישנו עם בעולם שתפקידו להיות עם אחד, ובמקום זה הוא מפוזר ומפורד, כיון שכן ניתן להכניע אותם ולהתגבר עליהם.

בשם הרב שפת אמת זצ”ל מובא לבאר על דרך זה את מאמר בעל ההגדה “שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו”, שכל הצרות הבאות על כלל ישראל, הם בסיבת זה שאינם מאוחדים, זו הסיבה היחידה שעומדים עלינו אומות העולם ומבקשים לכלותינו, על שאנו במצב שלא אחד, שאין אנו מאוחדים.

אין זה סוד שזה תקופה ארוכה שיש קרע ופירוד גדול בעם, עד שהחלו לגבר רח”ל על מלחמת אחים, אין זה משנה מי צודק ומי אשם, עצם המציאות הזו שיש בנינו פירוד, [בנוסף לפירוד והבדלות שהיתה קיימת וממוסדת גם קודם ואכמ”ל], שדבר זה גורם לקטרוג ולצער גדול לשכינה הקדושה, כמו אב שרואה את בניו במחלוקת שליבו דואב וכואב.

מחלוקת זו נגעה גם בחג שמיני עצרת, האם יתקיימו הקפות במרחב הציבורים בהפרדה כפי שההלכה היהודית מחייבת או לא, כל אחד מאיים עד כדי פגיעה פיזית האחד בשני.

יתכן עכ”פ בדרך אפשר, שלכן התרגשה ובאה עלינו הגזירה הקשה ונוראה זו, של הרג וחורבן ושבי, [דברים שיש בהם הרבה פירוד בין בני אדם], כדי לעורר אותנו שכנראה הגענו במחלוקת והשנאה בנינו לנקודת הרתיחה, לכן ביום הזה של שמיני עצרת היום שמבטא את הצער של הקדוש ברוך הוא על הפירוד שבעם, באה הצרה הזו לעורר אותנו, ולרמז לנו איך וכיצד נוכל לבטלה, על ידי אחדות ואהבת ישראל.

על ידי האחדות זוכים לגאולה

כי כאשר אנו מאוחדים, אין שום אומה ולשון יכולה עלינו, גם אם מצבנו הרוחני אינו טוב ואפילו גרוע, אם יש אחדות בנינו מן השמים מרחמים, כדברי רבי אלעזר בספרי פרשת נשא [פיסקא מב] : “גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אומר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים[1] אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם חלק לבם עתה יאשמו ע”כ.

ולכן מוטל עלינו בעת הזו כפי שעוררו גדולי ישראל שליט”א להתחזק בענין זה של אחדות ישראל ואהבת ישראל, ועל ידי זה נזכה לגאולה השלימה בעזרת ה’, כדברי במדרש הגדול בפרשת וזאת הברכה על הפסוק : “ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל” : “ד”א ויהי בישורון מלך זה המלך המשיח”. היינו שכדי לזכות לבא מלך המשיח צדקנו, מותנה הדבר בכך שנהיה יחד כל שבטי ישראל, כן מובא במדרש רבה פרשת ויחי (פרשה צח סימן ב) שעל כך ציוה יעקב אבינו את בניו לפני מותו : “ורבנן אמרי ציוה אותן על המחלוקת, אמר להון תהיו כולכון אסיפה אחת … התקינו עצמכם לגאולה”.

בספר תולדות יעקב יוסף פרשת שמיני (אות א)  שכמו שבגאולת מצרים הוצרכו להיות בשלום, כך גם בגאולה האחרונה תלוי הדבר באם נהיה כולנו בשלום ואחדות, והביא שם בשם הרב עוללות אפרים זצ”ל שאריכות הגלות החל הזה הוא בשל העדר השלום, ופירוד הלבבות שבינינו. והגאולה תהיה רק כאשר שתשור אחדות בכלל ישראל והביא רמז לכך מדברי התורה בפרשת בהר (פרק כה פסו’ מח)  “אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו, ר”ל האחדות שבין א’ לאחיו זה יגאלנו.

 

[1] עצבים הכוונה לעבודה זרה כמו בספר תהלים (פרק קטו פסו’ ד) “עצביהם כסף וזהב”, ושם (פרק קלה פסו’ טו) “עצבי הגוים כסף וזהב”