ברשות כבוד המרא דאתרא הגאון רבי אורי בנון שליט”א, ברשות כל הרבנים הגאונים המשפחה הכבודה, חברים תלמידי חכמים.
לפני שלוש וחצי שנים עמד רבי יעקב זצ”ל במקום הקדוש הזה והספיד את אחד מתלמידי חכמים שנפטר בשכונה, והוא את דבריו במילים “האמת שאינני ראוי לעמוד כאן ולדבר על אדם שכל כולו היה חפצא של תורה, שכל כולו ספר תורה חי, שכל כולו היה עבודת ה’ בשלימות ובתמימות, מתוך ענוה, מתוך אהבה לבורא עולם, אבל בקשו ממני ולא יכולתי לסרב”.
ואני היום עומד כאן להספיד את מורנו ורבנו ואין לי מילים אחרות לפתוח בהם יותר מתאימות מאותם מילים שאמר אז רבי יעקב זצ”ל שאינני ראוי לעמוד כאן ולדבר על אדם שכל כולו היה חפצא של תורה, שהיה ספר תורה חי, שהיה שכל כולו היה עבודת ה’ בשלימות ובתמימות, ומתוך ענוה, מתוך אהבה גדולה לבורא עולם, כמו מורנו ורבנו הגאון הגדול רבי יעקב זצ”ל
גם ממני בקשו ממני ולא יכולתי לסרב”. וגם אני לא יכולתי לסרב, ולא רק מחמת שאין מסרבים לגדול, אלא משום שאני מרגיש שזהו כבודו של רבי יעקב זצ”ל שהכרנו למעלה מעשרים שנה, שלמדנו יחד חברותא כמעט עשר שנים, בשבעה אמרתי לרבנית שתחיה שברור אצלנו שמי שלא התחכך עם רבי יעקב, מי שלא בא אתו במגע יומיומי שהוא לא יודע באיזו אבידה מדובר, אומנם כל פטירה של אברך צעיר, ובפרט אם הוא תלמיד חכם היא טרגדיה נוראה, אבל רבי יעקב זצ”ל זה לא עוד תלמיד חכם, מדובר בגדיעה של אדם גדול מזן נדיר, של שילוב מופלא של עמל התורה ברמה גבוה, יראת שמים צרופה, ומידות תרומיות.
בפרשת וישלח (פרק לג פסו’ יח) אחר הבריחה של יעקב מבית לבן, ואחר הפרידה שלו מעשיו, אומרת התורה “ויבוא יעקב שלם”, במסכת שבת (לג:) אומר רב שהיה יעקב אבינו שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.
מורי ורבותי רבי יעקב זצ”ל כמו יעקב אבינו עלה השמימה שלם, הוא היה שלם בגופו, המביט בשער התשובה (פרק ח) כותב שהשלימות של יעקב אבינו בגופו הכוונה היא ליוצאי חלציו, שהיתה מיטתו שלימה, שתים עשרה בנים שכולם צדיקים וחסידים, אין פרץ ואין יוצאת, מי שמכיר את הבית המפואר שהקימו רבי יעקב זצ”ל והרבנית שתבדל לחיים טובים, בכל השכונה הכירו את האיכות של החינוך שהיה בבית הזה, יראת השמים ואהבה לתורה שבהם הם גדלו את הבנות היקרות, לפני חודש או יותר דברנו, לקראת סוף השיחה אמר לי רבי יעקב זצ”ל שהוא מחפש שידוך לבת היקרה, אבל, הוסיף רבי יעקב זצ”ל, היא צריכה שידוך מיוחד, כי היא ילדה מיוחדת, הוא ידע מה הוא גידל, הוא מה הוא השקיע וטיפח, זהו שלם בגופו
הוא היה שלם בממונו, בחידושי החתם סופר זצ”ל לפרשת וישלח שואל איך אפשר לומר שיעקב יצא מהפגישה עם עשיו שלם בממונו, הלא נתן לעשו מנחה שכללה חלק נכבד ממונו כפי שמובא בחז”ל, וכותב החתם סופר זצ”ל שהממון אצל אבותינו הקדושים לא נמדד בכמות, אלא עד כמה הוא יכול לשמש כלי לעבודת הי”ת, כאשר היה יעקב אבינו בבית לבן, בכל אותם שנים הוא לא יכל לקיים מצות צדקה כראוי, לא היה לו אדם הגון לעשות איתו צדקה, לכן בכל אותו זמן שיעקב אבינו לא יכל לקיים מצות צדקה, הוא לא היה שלם בממונו, רק אחר שיצא משם ויכל לקיים מצות צדקה נעשה שלם בממונו.
אם נבוא לספר על הצדקות של רבי יעקב זצ”ל רב הנסתר על הנגלה, אין כמעט אדם כאן שאין לו איזה סיפור של חסד מרבי יעקב זצ”ל, ולא מדובר בצדקה וחסד של עשרות או מאות שקלים מדובר בסכומים גדולים מאד.
אני זוכר שפעם ערבתי אותו בסיפור של בחור שערב אלול עדיין לא היתה לו ישיבה, מדובר בבחור נפלא שבגלל רשלנות פושעת נפל בין הכיסאות, ניסו לשכנע בכל מיני ישיבות ולא הצליחו, ערב אחד הוא אומר לי, בא נלך לראש ישיבה פלוני, אני אציע לו עשר אלף דולר, ואיך אבא שלו ישלם את זה שאלתי אבא שלו אברך ? אני אתן הוא אמר, עשר אלף דולר, לא על הבן שלו ! אלא על הבן של אדם אחר, איזה שלם בממונו.
הוא היה שלם בתורתו, מורי ורבותיי המפורסמות אינם צריכות ראיה, אהבת התורה של רבי יעקב זצ”ל לא ידעה גבול ומידה, כשהוא היה אומר את השיעור השבועי הכולל, כאשר היה מזכיר איזה קושיה של הגאון רבי עקיבא איגר זצ”ל, או היה אומר איזה מהלך של מרן הרב שך זצ”ל, הוא היה קופץ משמחה, והיה חוזר על זה כמה פעמים, כשהפנים שלו מאירים משמחה, הוא היה אומר “מתוק מדבש”, ופעם שלמדנו יחד אמר לי, מה הפשט מתוק מדבש ? והסביר בהתלהבות, אם אני שם דבש ליד המהלך של מרן הרב שך זצ”ל הדבש יתבייש מרוב המתיקות של הדברים.
איך רבי יעקב אהב לראות תלמידי חכמים מדברים בלימוד, יורדים לשורש הדברים לחקור ולברר, הוא סלד מהשטחיות, הוא רצה להבין כל מילה בגמרא בראשונים ובאחרונים, אני זוכר שלמדנו בכולל הלכות תערובות, הבית יוסף הש”ך והט”ז מביאים כל מיני תשובות של רבותינו, לפעמים הספר לא היה בכולל, הייתי מצלם ומביא לו את התשובה, והוא היה קורא אותה מילה מילה ושוקע בה, לראות את הדברים בפנים לדייק כל מילה בתשובה.
כל אברך שלמד בכולל ידע השיעור השבועי תפס אצל רבי יעקב זצ”ל מקום נכבד, הוא תפס לו את כל הזמן ואת כל המחשבה, את כל השיעורים הוא יושב וכותב, מוחק מתקן ושוב כותב, חוזר ומשנן איך צריך לנסח את התירוץ כך או כך, מה מגדיר את הדבר נכון יותר כך או כך, כל דבר אצלו היה צריך להיות ברור וחף מדברים לא אמיתים וישרים.
כמה היה מדרבן אותנו כאברכים לומר חבורות בכולל, והיה משלם על כל חבורה בעין יפה, אני חושב שהרבה אברכים חייבים לו את היכולת שלהם היו לעמוד ולדבר בפני ציבור, כי שם בכולל הוא עמד על זה שנדע להתנסח, שנדע לעמוד ולדבר בלימוד, וגם אם טועים אין מה להתבייש לא קרה כלום.
וכך הוא נהג בשיעורים שלו, כפי שאמרתי הם תפסו את כל היום, כל כולו היה מונח בהכנת השיעור, ולפעמים תוך כדי שיעור היה אברך שואל שאלה טובה, הוא היה נעצר וחושב, והיה אומר לו אתה שואל טוב, כנראה שטעיתי, הוא לא מנסה להתחכם בכל מיני תשובות כמו נדבר על זה אח”כ, כבר דנים בזה, בשיא הפשטות הוא היה אומר אתה צודק טעיתי, אני חוזר בי, כי תורת אמת היתה בפיהו, זהו שלם בתורתו.
באותו הספד שנשא כאן על מו”ח הגה”צ זצ”ל דיבר רבי יעקב זצ”ל על אברהם אבינו שהקב”ה אמר עליו בספר בראשית (פרק יח פסו’ יט) : “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”.
רש”י כותב שידעתיו הוא לשון חיבה, אברהם אבינו זעק רבי יעקב זצ”ל “היה חביבו של הקב”ה”, ולמה שאל רבי יעקב ? בזכות מה היה אברהם אבינו זכה להיות חביבו של ה’ ?
אם היו שואלים אותנו למה זכה אברהם אבינו להיות חביבו של הי”ת ודאי היינו מזכירים את דברי חז”ל שמביא רש”י בסוף פרשת נח שם מסופר שאברהם נזרק לכבשן האש בעבור האמונה שלו בהי”ת, היינו מזכרים את העשרה ניסיונות שנתנסה בהם אברהם ועמד בכולם, את הניסיון של עקידת יצחק, שזה כבר סיבה מספיקה.
אבל המשיך רבי יעקב זצ”ל הקדוש ברוך כותב בתורה תשובה אחרת, כי ידעתיו, למה אני אוהב את אברהם אבינו ? “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”, לא בגלל כבשן האש ולא בזכות העמידה בניסיונות, אלא משום שהוא חינך את בניו לשמור את דרך ה’.
מונח כאן יסוד עצום זעק רבי יעקב זצ”ל, אהובו של ה’, זה לא מי שעומד בניסיונות, אומנם לעמוד בניסיון זה דבר גדול, אבל זה עדיין לא סיבה שה’ יאהב אותך, מה כן הסיבה לזה ? למען אשר יצווה.
אברהם אבינו חיפש אחר הקדוש ברוך הוא מגיל שלוש עד גיל ארבעים, בגיל ארבעים הציץ עליו בעל הבירה, אברהם זכה להכיר את הי”ת, מאז הוא התחיל לקבץ סביבו אנשים וללמד אותם על הקדוש ברוך הוא, ואומר הרמב”ם בהלכות עבודה זרה שנקבצו אליו אלפים ורבבות, כולם הפכו למאמינים בה’, אברהם אבינו דאג שיהיה דור המשך של המאמינים בה’, על זה הוא זכה לתואר אהובו של ה’.
בספר תהלים (פרק א פסוק ב) אומר דוד המלך עליו השלום : “כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה”.
במדרש שוחר טוב מובא שדברי דוד המלך עליו השלם “כי אם בתורת ה’ חפצו”. מתייחסים לאברהם אבינו, ה’ חפץ בתורתו, הוא קורא לה תורת ה’, ולמה ? כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ובני ביתו אחריו.
ולכאורה צריך ביאור שאל רבי יעקב זצ”ל, למה צריך להגיע לדרגה של אברהם אבינו כדי להיקרא בתורת ה’ חפצו, הרי המשך הפסוק הוא “ובתורתו יהגה יומם ולילה”, מדובר באדם שמנותק מכל הוויית העולם הזה, שמשקיע את עצמו בתורה הקדושה, עוסק בה יומם ולילה, האם זה לא ראיה מספיקה שאדם זה בתורת ה’ חפצו ?
וביאר רבי יעקב זצ”ל, אדם בעבודה העצמית שלו אכן יכול להגיע לדרגות גבוהות מאד, הוא יכול להגות בתורה בעמל יומם ולילה, אבל עדיין אם זה מצטמצם רק בינו לבין עצמו, זה כבר חיסרון גדול, זה לא מראה שבתורה ה’ חפצו, אולי הוא נהנה מהלימוד, מי באמת נקרא “בתורת ה’ חפצו”, זה רק מי שדואג להנחיל את התורה הזו לאחרים, שדואג שיהיה דור ההמשך של עמלי תורה.
כמה הדברים הולמים את רבי יעקב זצ”ל, לפני למעלה מעשרים שנה למדנו חברותא בכולל של הגאון הגדול רבי אברהם אוחנה שליט”א, אז ביקש ממנו אביו ר’ רבי דוד ז”ל שהיה אדם אוהב תורה לפתוח כולל, הרבה חששות עלו בראשו של רבי יעקב, בכל זאת מדובר באברכים צריך לדאוג למלגה, צריך להיזהר בכבודם, אבל רבי יעקב זרק הכול הצידה והשליך את עצמו למים, אם יש הזדמנות להקים מקום תורה, צריך מסירות נפש, ברוך ה’ למדתי בישיבות, למדתי בכוללים חשובים, עכשיו אני צריך לתת מעצמי, צריך לדאוג להנחיל את שיטת הלימוד הזו גם לאברכים צעירים, שגם להם יהיה גישמאק בלימוד, אמר ועשה, מיד הקים את הכולל החשוב “מעלות דוד” שהיה משאת חייו, כל כולו היה מסור לכולל, לאברכי הכולל, לגדל ולרומם ולכבד אותם, להצמיח אותם כבני תורה אמיתיים, ואכן הי”ת סייע בידו ושמו של הכולל קנה לו מקום של כבוד בעולם התורה בכלל ובשכונה בפרט, הרבה חתנים צורבים התדפקו על דלתו, בקשו להיות נמנים עם החבורה המיוחדת של אברכי הכולל, תמיד היה מתפאר בפניי, היום קבלתי אברך צעיר עילוי ממש, איזה שמחה לראות את האברכים הצעירים האלה בנויים להפליא.
גם רבי יעקב כאברהם אבינו דאג להקים עולה של תורה, לדאוג שיהיה המשך ללימוד התורה בדרך המסורה, מתוך עמל ויגיעה, בירור וליבון הדברים לעומק ולרוחב, לא להסתפק בידיעת השיטות, אלא להבין מה מונח בכל שיטה ושיטה, ואיך כל אחד מהראשונים הבינו את מהלך הסוגיה, אין ספק שהי”ת אהב אותו ושמח בו.
באותו הספד שנשא רבי יעקב זצ”ל הוא סיפר על מו”ח זצ”ל כאשר היו דורשים בבית הכנסת, היה נוהג להתקדם לספסלים הכי קרובים, והיה מאזין לדרשה או השיעור, גם אם היה מדובר באברך צעיר מאד, וגם אם לא תמיד היו הדברים מסודרים, הוא היה מקשיב ושמח שיש אברכים צעירים עומדים ומדברים דברי תורה, אחר הדרשה היה נוהג לגשת למי שנתן את השיעור או הדרשה ולדון אתו על הדברים, לומר לו יישר כוח.
ושאל רבי יעקב זצ”ל מה הוא רצה להעביר בהנהגה הזו ?
ותירץ רבי יעקב זצ”ל הוא רצה להראות שצריך לעודד ולפרגן, כדי שאותו אברך צעיר ירגיש טוב, שנהנו מהדברים שלו, זה יגרום לו שימשיך לדבר ברבים, מי שאוהב תורה זעק רבי יעקב זצ”ל, לא משנה לו מי אומר תורה, העיקר שמדברים בדברי תורה.
כל מי שהכיר את רבי יעקב זצ”ל יודע כמה הדברים הולמים את מידותיו, אני לא מכיר אדם יותר מפרגן מרבי יעקב זצ”ל, כל מי שאמר בפניו איזה חידוש על הפרשה, או איזה חידוש הלכה, אם משהו הקים כולל, פתח ישיבה, רבי יעקב היה מעודד ומפרגן עם כל הלב הטהור שהיה לו, לתת חיזוק, לרומם, לתת כח לתורה ועושיה, זה מה שעניין אותו, שתתרבה התורה עוד ועוד.
פעם ראיתי אותו ניגש לאברך צעיר וקונה ממנו ספר שהוציא לאור, [כמדומני שהוא המתין לאברך שייצא מבית הכנסת כדי לקנות ממנו את הספר בעצמו] הנושא של הספר לא היה מהנושאים שנלמדים בכוללים, שאלתי את רבי יעקב אתה הרי לא תלמד בספר אולי תסתכל בו קצת אבל זה לא הנושאים שאתה עוסק בהם, אז למה אתה צריך את הספר ?
הוא אמר לי בשיא הפשטות, לכתוב ספר זה לא עבודה של יום, להדפיס ספר זה לא עולה עשרים שקל, עד שאדם מוציא ספר לאור זה שנים של עמל, זה הוצאה גדולה, אברך הוציא ספר צריך לעודד אותו, צריך לחזק אותו, אז מה זה משנה מה הנושא של הספר, אני אקנה ממנו את הספר, כדי לפרגן לו, להראות לו ששמחים במה שהוא עשה, כדי שימשיך עוד להוציא ספרים.
השבר אצל כל מי שהכיר אותו ובפרט אצל מי שלמד אצלו הוא גדול מאד, על אחת כמה וכמה המשפחה היקרה, אנו האברכים עדים על המסירות נפש של הרבנית שתיבדל לחיים טובים לעזור לרבי יעקב בכל מה שקשור להרבצת התורה והעמדת תלמידים, מי יכול לנחם אותה ואת הבנות היקרות שכל כל אהב.
אמרתי לרבנית בשבעה שחז”ל במסכת תענית (ה:) מובא בשם רבי יוחנן שיעקב אבינו לו מת, ורבי יוחנן דורש מהפסוק מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, רבי יעקב זכה לזרעו בחיים, הן הבנות היקרות והחשובות שהשאיר לאורך ימים טובים, אבל יש גם את התלמידים שנקראים בנים, כמו שדרשו בספרי על הפסוק ושיננתם לבניך אלו התלמידך, האש של רבי יעקב זצ”ל מפעפעת בכל אחד ואחד שלמד אצלו או שלמד איתו, דרך הלימוד שהתווה לנו נושמת וחיה בתוכנו, והיא ממשיכה אותו.
יה”ר שיהיה מליץ יושר ויתפלל על הרבנית שתחיה, שהקב”ה יתן לה את הכוחות להתמודד עם מהלומה הקשה הזו, לגדל את הבנות היקרות לחופה ולמעשים טובים, להמשיך את המפעל חיים שהקים רבי יעקב בחייו ומסר עליו את נפשו, שהכל זה ימשיך ביתר שאת, רק לזמן קצר עד שרבי יעקב יקום מהרה עם כל מתי ישראל בתחיית המתים, ויחזור לעמוד בראש הכולל, ויתפלל על הבנות היקרות והחשובות שימשיכו את המסורת שחינך אותם ויזכו להעמיד בתים של תורה לתפארת, על חמיו היקר הגאון רבי אליהו שליט”א שאהב אותו כבן ממש, על האחים שלו שסייעו בידו ורבי יעקב היה הכתר לראשם, על תלמידיו שאהב, על הקהילה הקדושה קול יצחק והעומד בראשה ידידו כאח לו הגאון הגדול רבי אורי בנון שליט”א שלא נוסיף לדאבה, ונזכה לגאולה השלימה בחסד וברחמים אמן.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים אמן