“אכול דבש הרבה לא טוב”.
כותב רבנו בחיי זצ”ל, אכול דבש הרבה לא טוב, לחקור הרבה גם לא טוב, אבל לחקור כבוד הצדיקים ולספר מעלתם זה כבוד לחוקר ולמספר.
לאחר ששמענו את הדברים הנפלאים שנאמרו, גם אם לא הייתי חוקר הייתי יודע, אבל מוריי ורבותיי זכיתי להכיר את הרב זצ”ל כאשר גרנו בשכנות לפני הרבה שנים, משפחה מאד מיוחדת, צנועה, מחנכת, תלמיד חכם שיראתו קודמת לחכמתו, והכל לא ברעש ה’, כאשר אנו שומעים את הדברים שנאמרו, אנו מבינים עוד יותר מה פירוש לא ברעש ה’. גדול בתורה, גדול ביראת שמיים, גדול בחסד. יש הרבה אנשים שהם יראי שמים, גדולים ביראת שמים, גדולים בתורה, גדולים בחסד, אבל אני מרגיש כאן יחוד מיוחד.
המשנה במסכת שבת אומרת : “כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי”. יש דברים שאסור לעשותם בשבת, יש שאסור לעשותם גם בחול משום דרכי האמורי, אבל אם זה צורך רפואה, מותר אף אם יש בזה דרכי האמורי.
שואלת הגמ’ הא דבר שאין בו רפואה יש בו משום דרכי האמורי …
אילן יש פירות והם נושרים, בעל האילן היה צובע את הגזע בצבע אדום, איך מותר לצבוע בצבע אדום הרי זה דרכי האמורי ?
התשובה, זה משום הרפואה.
ומה הרפואה ?
כדי שיראו אנשים ויבקשו עליו רחמים !
אנשים יראו דרך הצבע שיש לבעל האילן צער בכך שהאילן משיר פרותיו, והם יעמדו יתפללו על האילן שיתקיימו פירותיו, על ידי כך יהנה בעל האילן מעמלו.
לא רק בעל הבית יתפלל לבד, אלא כל העוברים ושבים, גם הם כאשר יראו את הצבע על העץ, הם יעמדו להתפלל.
אתם מכירים אנשים כאלו שיראו עץ צבוע אדום ויעמדו להתפלל ?!
אנשים שהצבע על האילן יגרום להם להרגיש בצער של השני ? !
שהם יעצרו מכל העיסוקים ויעמדו להתפלל על צער השני ?
אני מכיר את אותו יחיד, יחיד בן יחידים !
ומיהו ?
הגאון רבי עמרם זצ”ל !
הוא היה מאלה היחידים שמסוגלים לזהות דרך הצבע שעל האילן את הצער של השני, לראות שיהודי מצטער, שיהודי דואג, שכואב לו, לעצור את הכל ולשפוך שיח על הצער של השני.
איך זוכים לדרגה כזו, לדרגה עילאית כזו, למידת הטבה כזו ?
מוריי ורבותיי יש פסוק קשה מאד בתורה, והרבה פירושים נאמרו בו, אבל עדיין לא מניחים את הדעת לגמרי.
כאשר ירד אברהם למצרים, הוא פונה לשרה ומבקש ממנה : “אמרי נא אחותי את למען יטב לי בעבורך וחיית נפשי בגללך”. רש”י מסביר שייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות.
אז כולם שואלים הייתכן שזה מה שמעניין את אברהם אבינו בעיקר, המתנות, לא החיים הם המטרה אלא המתנות ? וחיית נפשי בגללך זה אח”כ, קודם ייטב לי בעבורך ? ומה עם שרה הצדקת ?
הרבה פירושים נאמרו והכל נכון, והכל יפה, אבל נראה לעניות דעתי שהפשט בדברים הוא כך, חז”ל אומרים : “הרוצה להדבק באהבת חברך הוה נושא ונותן בטובתו”, יסוד מפורסם הוא שלא אהובים את מי שמקבלים ממנו אלא אוהבים את מי שנותנים לו. הנתינה מולידה אהבה.
במסכת חולין יש נידון מה קורה כאשר הפרה לא רוצה להניק את הולד שלה, אומרים חז”ל שלוקחים חופן מלח ומקריבים למקום הרחם, זה יזכיר לה את צער הלידה, וזה יגרום לה לרצות להניק אותו, למה ? כי היא הרגישה שהיא הצטערה עבורו, וזה מוליד בה אהבה אליו ומימלא היא מתרצה להניק אותו.
אברהם אבינו נמצא בסכנת חיים ממשית, הוא יודע שיש מוצא יחיד להינצל, הוא יגרום למצרים לאהוב אותו.
ואיך עושים זאת ?
על ידי שהם יתנו לו מתנות, הנתינה הזו תוליד אצלם אהבה כלפי וכך אני ינצל, לא המתנות עניינו את אברהם, במלחמת חמשת המלכים ויתר אברהם על כל הרכוש שהיה מגיע לו, המתנות הם ההיכי תימצי להוליד בלב של המצרים הערלים אהבה, על ידי זה הוא מקוה להינצל ממות.
ועדיין איך מגיעים לדרגה כזו של הטבה ?
התשובה היא, על ידי הטבה !
ככל שאתה מטיב יותר, כך אתה נעשה טוב יותר.
זה האדם שאנו כעת מספידים.
זה היה “רבי עמרם” !
הוא היה מטיב, לא רק לטובים הוא הטיב, הוא הטיב לכולם, על ידי זה הוא זכה לדרגה הנפלאה הזו להיות מכיר בצער של השני.
שמענו הרבה על ההטבה של רבי עמרם, אבל אני בא להסביר איך ? איך רבי עמרם הגיע לכך.
הי”ת מתאוה שעם ישראל יהיו עמלים בתורה, יש לקב”ה תאווה שעם ישראל יעמלו בתורה, זו כביכול השאיפה של הקב”ה, חלק רציני במילוי רצונו של בורא עולם, זה להיות עמל בתורה.
זה היה רבי עמרם זכר צדיק לברכה .
הוא עמל בתורה למעלה מהזמן, בכל זמן, עמלות ללא סייג, עם תלמידים ועם ילדים, ולא עם ילדים שלו, ובשעת העמל הוא היה מרחף מרוב הנאה מהלימוד ומהעמל.
הקב”ה פונה אל אברהם אבינו ומבקש ממנו, : “קח נא את בנך יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעולה”.
אברהם עוקד את יצחק על המזבח על מנת להקריב אותו לעולה.
מה הגדולות העצומה במעשה העקידה ? כל אדם שיש לו רבי שהוא דבוק בו באמת, מן הסתם הוא יעשה מה שהרבי יבקש ממנו, גם אם יאמר לו לעקוד את בנו, אם כן מה המעלה של אברהם במעשה העקידה ?
הר”ן בדרשות כותב שהקב”ה אמר לאברהם “קח נא”, חז”ל למדו אותנו שאין נא אלא לשון בקשה, אין כאן ציווי כלל, אם אברהם אבינו לא היה עוקד את יצחק הוא לא היה עובר על רצון ה’, ולא היה מגיע לו עונש על זה, ולא הייתה עליו שום טענה מצד הי”ת.
אבל כיון שגילה הי”ת לאברהם שיש לו רצון בעקידת יצחק, אצל אברהם זה היה מחייב, הוא לא יכול שלא לעשות את רצון הי”ת, אברהם קיים בעצמו “רצה באשר ירצה יוצרך”.
“מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו”, אומר רבי חיים מוולאזין עליו השלום, שכל דבר שהאבא מסר עליו נפש עליו הוא עובר באופן טבעי לבניו אחריו, זהו ביאור דברי המשנה באבות : “עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו”, אברהם נקרא “אברהם אבינו”, כי אבא מוריש לבניו בגנים את כל מה שעמל ויגע עליו, כך אברהם מסר לנו את כל הדברים שעמד בהם בנסיונות.
רבי עמרם זצ”ל השריש גם בבנים היקרים את המעלות הנשגבות שהיו בו, את כח הנתינה האדיר שהיה לו, את עמל התורה שהיה לו
חז”ל אומרים “כל האומר בני שמואל חטאו טועה”. אבל כתוב שהם חטאו ? עונה הגמ’ שהכוונה שהם לא עשו מה ששמואל אביהם עשה, שמואל כיתת את רגליו ממקום למקום כדי ללמד תורה, והם למדו רק את מי שבא ללמוד אצלם
המאירי כותב שזה נהפך להיות מידה בנונית שנתבעים עליה
אצל המשפחה של רבי עמרם זצ”ל כל המעלות האלו שהזכרנו זה מידה בנונית, יש בכם בנים יקרים כוחות עילאיים שקבלתם מהאבא הגדול שלכם, אבל בד בבד זה גם מחייב, זה מחייב אתכם להמשיך את הדרך הנפלאה של האבא הגדול.
אני זוכר שהיינו שכנים, הרבנית שלי שתחי’ ספרה לי איך היו הבנות היקרות מתנהגות, כולם ראו שזה בית מיוחד, בית שמחנך, בית של מסירות נפש, כולם יודעים שהוא היה תלמידו כבנו של הגאון רבי יששכר מאיר זצ”ל, ברמב”ם כתוב שכשם שהתלמיד חייב לכבד את הרב כך הרב חייב לכבד את התלמיד, רבי עמרם כיבד את הגאון הנשגב צדיק יסוד עולם רבי יששכר מאיר זצ”ל וגם רבי יששכר זצ”ל כיבד אותו, והם לא נפרדו.
המבי”ט בספר בית אלוקים כותב ששני הלוחות היו שווים, שואל המבי”ט שכמות המילים שבלוח שבו היו כתובים המצות שבין אדם למקום הם הרבה יותר מאשר בלוח שבו כתובים המצוה שבין אדם לחבירו ? עונה המביט זצ”ל, שצריך לומר שהאותיות שבלוח שבו היו כתובים המצות שהם בין אדם לחברו היו יותר גדולות וחקוקות יותר חזק מהתיבות שהיו בלוח שבו היו כתובים המצות שבין אדם למקום
הצדיק רבי עמרם זצ”ל, העמל רבי עמרם זצ”ל, הטוב והמטיב רבי עמרם זצ”ל, המסור רבי עמרם זצ”ל, אצלו הבן אדם למקום והבן אדם לחבירו הכל היה עבודת ה’ תמימה, באותה שלימות, לכן זכה יחד עם הרבנית שתבדל לחיים טובים, לפרדס נפלא כזה, לבנים ובנות טובים, לחתנים טובים כאלו.
יה”ר שנזכה שהקב”ה יאמר לצרותנו די, עם הלב הרחב שלו ודאי יש לו שם כוחות עצומים, ויהיה מליץ יושר קודם על הרבנית שתחי’, שתמשיך עם הרבה נחת ושמחה, ועל הבנים ובנות, ועל כל אלו שהכירו והעריכו, שנזכה כולנו לתחיית המתים במהרה בימינו אמן