במסכת פסחים (סח:) מסופר שרב יוסף היה נוהג להכין בחג השבועות “עיגלא תילתא” [שהוא בשר משובח מאד] לכבוד שמחת החג, את מנהגו היה מסביר רב יוסף, שאלמלא אותו היום הגדול שבו נתנה התורה “כמה יוסף איכא בשוקא”, [כמה יוסף מסתובבים בשוק ואני יכולתי להיות בדיוק כמותם] ורק בזכות היום הקדוש הזה של חג השבועות שבו נתנה התורה הקדושה נעשיתי אדם אחר מכל אותם יוסף שנמצאים בשוק, על כך אני שמח ביום זה ביותר.
ולכאורה צריך ביאור מדוע מתייחס רב יוסף אל אותם שמחוץ לבית המדרש בביטול, “כמה יוסף יש בשוק”, נכון שעל ידי התורה נתעלה רב יוסף וזכה להיות תלמיד חכם, אבל גם מחוץ לעולמה של תורה ישנם “חכמים”, כאלה שמתמחים בכל מיני חוכמות מופלאות, כבר למדונו חז”ל במדרש איכה רבתי (ב – יג) : “אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין” ?
אכן כל חכמה תהיה גדולה ככל שתהיה, היא עדיין אינה ערובה לכך שהרוכש אותה לא יטעה, גם החכם הגדול ביותר משתמש בחוכמתו בהתאם לנתונים שלפניו, על פיהם הוא קובע את התוצאה, די בחסרון של פרט אחד כדי לגרום לאותו חכם לטעות.
לא כן מי שעוסק בחוכמת התורה, מלבד מה שהוא נעשה לאדם חכם, כזה היודע לפרש את המציאות נכוחה, שרואה את הנולד, עוד מתברך הוא בסגולה שאין לשום חכם אחר, על ידי עסק התורה והעמל בה הוא זוכה להיות שליט על הטבע, הטבע נעשה כפוף לאמירתו, כדברי חז”ל : “צדיק גוזר והקב”ה מקיים”, כל חכם כפי שאמרנו קובע את התוצאה בהתאם לנתונים שלפניו, לכן כאשר חסר לו פרט אחד ודאי יבוא לכלל טעות, לא כן חכמי התורה, הם קובעים את התוצאה לפי מה שנראה להם, לאחר שקבעו את התוצאה כל הנתונים משתנים בהתאם למוצא פיהם, כך שלעולם אי אפשר שיבוא גדול בתורה לכלל טעות.
את דברי רב יוסף “אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא” מפרש הרש”י “שלמדתי תורה ונתרוממתי”, והן הן הדברים, על ידי לימוד ועסק התורה הקדושה הכריז רב יוסף, הפכתי להיות אדם מרומם באופן שאי אפשר להשיג על ידי שום חכמה אחרת, על זה היה שמח, והיה מבטא את שמחתו בעשיית במאכל מיוחד עבור היום הגדול.